עיתוי גרוע יותר לפרסום מינויו של דני דנון לכהונת שגריר ישראל באו”ם לא יכול היה להיות. ההכרזה על המינוי חודש לפני כינוס עצרת האו”ם השנתית בניו יורק היא שגיאה. מה שחמור יותר – המהלך מעיד על היעדר גמור של מחשבה תחילה, בדרך לסוף מעשה מפוקפק.
בעצם בחירתו של דנון לשגריר באו”ם, ראש הממשלה בנימין נתניהו מבשר לעשרות נשיאים, ראשי ממשלות ושרי חוץ שיגיעו לניו יורק לאירוע העולמי המתוקשר, כי הוא שולח לאו”ם דמות מרכזית במפלגת הליכוד ושר לשעבר שבהשקפותיו המדיניות הקיצוניות, אולי האדם הכי לא מתאים לשרת בזירה דיפלומטית עולמית, המבוססת על מגעים, שיחות, התייעצויות ופשרות. וזה כאשר העצרת הכללית השנה תחגוג את ההסכם עם איראן, שבעיני רוב המדינות הוא אחד ההישגים הגדולים של הדיפלומטיה.
“בימת האו”ם חשובה בעת הזאת”, נאמר בהודעת המינוי של ראש הממשלה. אם זה לא היה עצוב, אפשר היה לצחוק. במינוי יש מסר לבאי העצרת בספטמבר כי בעיני נתניהו וממשלתו, האו”ם לא חשוב בכלל. לפי מאמר שפרסם ב"ניו יורק טיימס" ומהצהרות שהשמיע בנושאים מדיניים הנוגעים לסכסוך הישראלי־פלסטיני, ברור שדנון פוסל כל ויתור או התמתנות במדיניות מול הפלסטינים. הוא מתנגד לרעיון של שתי המדינות לשני עמים ובמאמר ב"ניו יורק טיימס" גם דרש לבטל את הסכמי אוסלו.
נתניהו, שכיהן בעצמו כשגריר באו”ם וצריך היה להיות מודע לרגישות הגדולה להסכמים ולדאגה מקיפאון במאמצים ליישב סכסוכים אזוריים הרווחות בניו יורק, שולח לזירת האו”ם שגריר שמזלזל בדיפלומטיה של הסדרים ושלועג ליעד המרכזי של פעילות האו”ם - ויתורים ופשרה. ראש הממשלה צפוי לנאום בעצרת ב־28 בספטמבר. אפשר להניח כי אחרי סקירת הקטסטרופה הצפויה לעולם החופשי כתוצאה מההסכם עם איראן - נתניהו ידגיש שוב כי ישראל מוכנה לחדש את המו”מ עם הפלסטינים בכל עת ובלי תנאים מוקדמים.
נתניהו בוודאי יזכיר את דבקותו ברעיון של שתי מדינות לשני עמים, אבל שבועות אחדים לאחר מכן יגיע למטה הראשי של האו”ם דנון, שמתנגד במוצהר לרעיון של שתי מדינות לשני עמים וסבור שיש לבטל את הסכמי אוסלו. “אני משוכנע שדני ייאבק בכל כוחו להציג את האמת בזירה הבינלאומית”, נאמר בהודעת המינוי. כלומר, דנון יחשוף את האמת מאחורי הבלוף של רעיון שתי מדינות לשני עמים.
השגריר הנוכחי רון פרושאור איננו שמאלני. פרושאור איננו מחמיץ שום הזדמנות להגן על מדיניות ישראל ולהסביר את עמדותיה בנאומים במועצת הביטחון ובשיחות רקע עם דיפלומטים ועם עיתונאים. אבל פרושאור הוא דיפלומט מקצועי מעולה ומצטיין, מוותיקי משרד החוץ, שאיננו מזוהה עם שום מפלגה ומקפיד להסתיר אהדה או תמיכה בחוג אידיאולוגי מסוים.
כמי שכיהן בעבר כמנכ”ל משרד החוץ, פרושאור מכיר מקרוב שגרירים ומיודד עם דיפלומטים בכירים מארצות רבות שביקרו בישראל והתקבלו על ידו – עובדה שחיבבה אותו על שגרירים ובכירים בניו יורק, גם מארצות שאינן ידידותיות לישראל.
דנון איש מוכשר. צעיר ונמרץ, מכיר מקרוב את ארה”ב ודובר אנגלית מעולה. אבל דנון מזוהה עם ראש הממשלה שאיננו, בלשון המעטה, האיש הכי מקובל היום בזירה הבינלאומית. דנון גם נמנה עם האגף הימני הנוקשה בממשלה ימנית־דתית קשוחה. לא בדיוק תדמית רצויה ומועילה בעת שישראל נמצאת בעיצומה של מצוקה מדינית, בעקבות התייצבותה בראש המאבק לסיכול הסכם עם איראן.
המצוקה הזאת תלך ותחריף בסתיו ובחורף ותתרכז בזירת האו”ם בניו יורק. בקיץ העניין הפלסטיני כמעט נשכח ולא נידון באו”ם. זאת בעקבות הסכמה בין המעצמות וחברות מרכזיות בארגון להיענות לבקשת ארה”ב ולהניח את הסוגיה הפלסטינית בצד ולהימנע מיוזמות כל זמן שמתנהל המו”מ עם איראן ולהמתין עד שההסכם יאושר בקונגרס או עד שהנשיא אובמה יטיל וטו, הליכים שיסתיימו ערב כינוס העצרת הכללית. באוקטובר צפויה לעלות במועצת הביטחון היוזמה הצרפתית לחידוש המו”מ בין ישראל לפלסטינים. הגעתו למרכז האו”ם של שגריר המייצג את הקו הימני התקיף וחסר הפשרות של הממשלה לא תסייע לארה”ב בשיקוליה אם להטיל וטו על היוזמה הצרפתית.
ראש ממשלה שמתיימר להיות איש העולם הגדול פירק את משרד החוץ ורוקן אותו מיכולותיו, דווקא כשהוא נדרש כגורם מרכזי בעיצוב מדיניות החוץ והסברתה. ראש ממשלה הכי “אמריקאי” שהיה בישראל שלח לבירת ארה”ב את רון דרמר, שהרס את היחסים עם הבית הלבן. וראש ממשלה שכיהן בעבר כשגריר באו”ם שולח עכשיו לאו”ם את דנון, המועמד הכי פחות דיפלומטי במאגר הבכירים שיכלו למלא את התפקיד. לא קשה לתאר מה צפוי למעמדה של ישראל בקהילה הבינלאומית עם דרמר בבירת מעצמת־העל ועם דנון במוקד הפעילות הדיפלומטית בניו יורק