צודקים חברי הכנסת הערבים שהתרעמו על החלטת עיריית ירושלים להעניק שמות עבריים לרחובות במזרח ירושלים. אכן, כדברי אחמד טיבי ואיימן עודה, מדובר בצעד פירומני, של מי ששופך שמן על המדורה, החלטה שנועדה לייהד את אל־קודס, להעמיק את הכיבוש ולמחוק את הזהות הערבית. 



אבל אסור להסתפק רק בביטול ההחלטה. לטירוף הלאומני הזה של ממשלת הימין הקיצוני צריך לשים גדר. למשל, יש לשנות מיד את השם של שדרות ירושלים בעיר הערבית יפו לשדרות אל־קודס, את רחוב עולי ציון שבעיר לכובשי פלסטין ואת שדרות הבעש"ט לשדרות הקדוש בן לאדן. כך גם בחיפה הערבית - איך זה שביבי וחבר מרעיו העזו לקרוא לנתיב מרכזי בעיר התחתית דרך העצמאות.

יש לשנות מיד לנתיב הנכבה, ואת החוצפה של שדרות הציונות בחיפה להחליף לשדרות הקולוניאליזם. שלא לדבר על הרחוב שנקרא פתאום שיבת ציון, דווקא בוואדי סאליב. את זה נהפוך לארד אל־מוחתאללה – הארץ הכבושה. שלא לדבר על הסקנדל בתל אביב. מי העז להסב את השם שייח' מוניס לרמת אביב - אוניברסיטת תל אביב. אין להם בושה לביבי־בנט האלה. ועוד הוסיפו את השמות החוצפניים אהבת ציון ויהודה המכבי לרחובות בצפון תל אביב הכבושה, אותם יש להמיר מיד באהבת ג'מוסין וסלאח א־דין. 
 
אחרי הכל, כמו שאמר שוחר הפיוס המפורסם איימן עודה - "בחירת שמות לרחובות, תוך התעלמות מוחלטת ממי שבנה וחי ברחובות האלו אלפי שנים, היא ניסיון שפל למחוק את הזהות הלאומית הפלסטינית שלא יצלח".
 

על הרקע הזה, מן הסתם, היו גם יהודים אחראים שניסו להניא את ועדת השמות בירושלים מלכנות בשמות נחלת שמעון ונחלת יצחק שני רחובות בשכונת שייח' ג'ראח הערבית. זה ממש לא משנה שעד 48' שכנו במקום שתי שכונות יהודיות, לצד קבר שמעון הצדיק. אחת מהם נקראה נחלת שמעון. לא חשוב גם שרק הטרור הערבי גרם ליהודי השכונות להימלט מהן במלחמת העצמאות (הציונית), אם כי בדור האחרון חזרו השכונות להתאכלס שוב ביהודים. ומה זה משנה שבשכונת סילוואן היה יישוב יהודי לפני קום המדינה, וקצת לפני כן הקים בה דוד המלך את עיר דוד. 
 
כשחושבים על זה, פלסטין מלאה בפרובוקציות אין קץ שלא נעצרות בירושלים ובוקעות מכל רחוב ושכונה, מכל קרן ופינה. ונדמה שהתופעה כנראה לא החלה בימי נתניהו וחבורת הפשיסטים שלו. מקורה ועיקרה בימי הפשיסטים הראשונים, מז'בוטינסקי ועד בן־גוריון, מוויצמן ועד בגין.

כבר ראשוני השבים ארצה, בעלייה הראשונה, החליטו, משום מה, שהם חוזרים לארץ שלהם, והחזירו את שמות וצלילי התנ"ך, כמו גם הרוח העברית הציונית. כך, גם בערים שהיו מאוכלסות בערבים - יפו, עכו, חיפה, רמלה וכמובן ירושלים - הפעילו הציונים את המנגנון שידידנו טיבי ועודה קוראים לו מחיקת הזהות הפלסטינית ופירומניות. 
 
כמה יפה שראשי הלאומנות הערבית בכנסת ישראל נוגעים סוף־סוף באמת עצמה. מתברר שהסוגיה היא לא באמת קריית ארבע ובית אל, וממש לא המתנחלים. הבעיה שלהם היא עצם הקיום היהודי והזהות הציונית של ארץ ישראל. טוב שהמסכות מוסרות סוף־סוף. זה מקל מאוד על זיהוי האויב ועל המאבק בו. ד