לאחרונה הבעתי את עמדתי בדיון על נציבות הביקורת על עבודת התביעה וייצוג המדינה בערכאות. ראשית, אני מבקש להבהיר כי הערותי לא מכוונות אישית לעומדת בראש מוסד הביקורת, כבוד השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, שאותה אני מכיר ומוקיר. שנית, הביקורת שלי היא על עצם הרעיון להקים מוסד ביקורת המוסמך לבקר את התנהלותם המקצועית והאישית של הפרקליטים, מעבר לביקורת המוסדית על התנהלות הפרקליטות והתביעה המשטרתית, ולשפוט את התנהגותם בדרך שמחלישה את עבודתם.
הסתייגותי מהסמכת הנציבות לבקר החלטות מקצועיות של הפרקליטות נובעת מכך שהיא אינה במקומה ואינה ראויה. מקור הסמכות לעבודת הנציבות הוא, להבנתי, יכולתו של היועץ המשפטי לממשלה לפקח על עבודת נציגיו בפרקליטות ובמשטרה. הייתי יכול להבין לו היה היועץ מבקש מגוף חיצוני לא תלוי לבקר את הפעילות המוסדית והמערכתית של הפרקליטות. ביקורת כזאת, הגם שהיא כבר קיימת, יכולה להתבצע כביקורת פנים במקום מבקר הפנים במשרד המשפטים ובכפוף להוראות חוק הביקורת הפנימית על הזכויות והחובות הנגזרות ממנו. שכן, אין גוף ציבורי שחף מביקורת, וראוי שגופים כאלו יבוקרו בהיבט המוסדי על ידי גופי שליטה וביקורת חיצוניים.
מה שמפריע לי הוא ביקורת חיצונית על ההחלטות המקצועיות של הפרקליטים בעבודתם השוטפת, אשר שופטת בדיעבד את התנהגותם. גם הפרקליטים כאנשי מקצוע חייבים באחריות אתית ומקצועית להתנהלותם, ואכן קיימים למכביר גופי ביקורת שכאלו. די לציין את הביקורת המקצועית של הממונים בפרקליטות, פרקליטי המחוזות, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה שאחראים להתנהלות המקצועית והאתית של הכפופים להם. גם נציבות שירות המדינה רשאית לבחון ולבדוק תלונות אישיות נגד פרקליט זה או אחר. גם בתי המשפט שלפניהם מופיעים הפרקליטים מהווים לא אחת גוף ביקורת מקצועי, ואנו עדים להערותיהם ולהמלצותיהם בנוגע להתנהלות האישית של הפרקליטים. גם גופי לשכת עורכי הדין מהווים כתובת חוקית לבדיקת התנהגות הפרקליטים.
הוספת גוף ביקורת אישית שאף כולל מאפיינים שיפוטיים וענישתיים, מעבר לאלו הקבועים כיום בחוק, היא לא מוצדקת, ויש בה כדי לאיים על יכולת הפרקליטים לעשות את עבודתם ללא מורא וללא חשש. בלא עצמאות זו והביטחון כי הם עושים עבודתם נאמנה ובגיבוי הממונים עליהם, אין לצפות שהפרקליטות תוכל להצליח בתפקידה כאוכפת החוק במדינת ישראל.
כוונתי לכך שאם בנוסף למשגיחים הטבעיים שלהם, זאת בדומה לכל יתר עובדי המדינה, יימצא גוף נוסף שיתבע מהם דין וחשבון, יהיה בכך כדי לאיים על עצמאותם המקצועית. התוצאה יכולה להיות הרסנית, לא רק לפרקליטים עצמם וליכולתם לבצע את עבודתם נאמנה אלא לציבור שעבורו הם נאבקים בבתי המשפט למיגור הפשיעה והשחיתות. מאבקים קשים בגופים מתוחכמים ולעתים אף מסוכנים לא יכולים להיעשות בידיים קשורות, לא יכולים להיעשות בחשש שכל מילה או פעולה יישפטו בדיעבד על ידי מי שאיננו יכול לראות את התמונה המלאה על כל מורכבויותיה.
מדוע אין די בפיקוח של פרקליט המחוז? או של פרקליט המדינה או של נציבות שירות המדינה או של בתי המשפט או של ועדות האתיקה ובית הדין המשמעתי בלשכת עורכי הדין? מדוע הפרקליט צריך לתת דין וחשבון למשגיח נוסף, הפועל מטעם היועץ המשפטי לממשלה אך לא כפוף לו ולא נתון למרותו, זאת ללא כללים ברורים וללא מקור סמכות חוקי?
האם אין אנו נותנים אמון עוד ביושרתו וביכולותיו המקצועיות של היועץ ושל כל יתר הגופים והגורמים הרבים שמניתי ושיודעים לבצע את עבודתם ולפקח בעצמם על התנהלות אישית של פרקליט?
אני מודע לוויכוח הקיים בין הפרקליטים ובין הנציבות בנושא הביקורת האישית, ואני מודע גם לכובד המשא שהועמד לפתחו של כבוד השופט אליעזר גולדברג, אשר נתבקש על ידי שרת המשפטים והיועץ ליתן המלצותיו. אני, הקטן, מרשה לעצמי לומר כי הצדק והדין עם הפרקליטים בוויכוח שיש להם עם הנציבות.
הכותב הוא מומחה למשפט פלילי מאוניברסיטת חיפה