במשך שבועות לאחר ניצחון הימין ב־17 במרץ נשמעו טענות על כך שהשמאל לא יודע להפסיד. פעם אחר פעם חזרו על המנטרה הזו. מצד אחד, כנראה שזה נכון, השמאל באמת לא יודע להפסיד, אבל מצד שני, הימין לא ממש יודע לנצח.
אני חושב שזה די ברור שב־17 במרץ העם הכריע לגבי כמה סוגיות מפתח ובראשן הסכסוך הישראלי־פלסטיני. זה היה די ברור שראש הממשלה שנבחר הוא זה שהבהיר כי אין סיכוי שבמשמרת שלו תקום מדינה פלסטינית. בבחירות ב־17 במרץ העם אמר שהוא לא מאמין בפתרון שתי המדינות לשני העמים.
אבל ראש הממשלה נתניהו הוא אף פעם לא ראש הממשלה שהוא מציג את עצמו ערב הבחירות. זו תמיד גרסה מהוססת וריקה מתוכן, שאומרת דברים הפוכים למה שאמרה הגרסה של ערב הבחירות. בדרך כלל נדרש לנתניהו יותר זמן להשיל מעליו את חליפת ראש הממשלה התקיף שהוא מציג ערב הבחירות ולעבור לחליפת ההססן, אלא שבבחירות של ה־17 במרץ תוך יומיים בלבד נתניהו כבר התייצב באולפן של NBC ואמר את ההפך ממה שהצהיר קודם לכן. בגרסת NBC שלאחר הבחירות נתניהו דווקא תומך בפתרון שתי המדינות לשני העמים.
האמת היא שאם אני הייתי מאלה שהצביעו לליכוד הייתי מרגיש מרומה. ואם הייתי מאלה שהתכוונו להצביע לבית היהודי והחליטו ברגע האחרון לשים "מחל" בשביל להשאיר את השלטון בידיים ימניות (שאלה אנשים הרבה יותר אגרסיביים באשר להסתייגות שלהם מפתרון שתי המדינות) הייתי הרבה יותר מכועס. האמת חייבת להיאמר: אחרי שש וחצי שנים רצופות בשלטון אני חושב שזה כבר די ברור: ראש הממשלה הנבחר שלנו הוא בעצם חיה ייחודית, הוא כמו מבשמי אוויר לשירותים בריח של בשמים מפורסמים אבל הם לא הדבר האמיתי. הוא ראש ממשלה בניחוח ימני, אבל הוא לא באמת ימני. הוא לא הדבר האמיתי, הוא רק נותן תחושה של הדבר האמיתי.
תכננתי לשמור את זה לסוף, אבל אני לא טוב בהיצמדות ללו"ז, אז אגיד את זה כבר עכשיו: אני אחד האנשים הכי גמישים מחשבתית שתוכלו למצוא. נסיבות חיי הפכו אותי לכזה. אני משתדל לבחון כל דבר שקורה בחיי תחת הפריזמה הכי נקייה מהשפעות חיצוניות, ולא אחת אני משנה לחלוטין את החלטותי ותפיסותי אם אני רואה שהמציאות מספרת לי סיפור שלא הכרתי.
אם כל זה לא מספיק, אני גם מגיע ממורשת משפחתית פוליטית שאומרת ש"רק חמור לא משנה את דעתו" (חפשו בגוגל מי אמר את זה). במילים אחרות, אני מוכן בכל רגע נתון לנטוש את החזון השמאלני שאני מאמין בו, אם מישהו או משהו ישכנעו אותי שיש פתרון טוב יותר לסכסוך מאשר זה שאני מאמין בו (שתי מדינות לשני עמים).
הבעיה היא שבכל שנות שלטוניהו לא הציגו לי שום פתרון אחר בשטח שאוכל להיווכח בו ולשנות את דעתי. הבעיה היא שנתניהו יודע לקחת את הבחירות כימני אבל הוא לא יודע לנצח אותן כימני. הרי בפועל שום אידיאולוגיה ימנית לא מבוצעת בשטח. עד כדי כך ששרים מהקואליציה שלו שמחזיקים באידיאולוגיה ימנית אמיתית מתבטאים נגדו קבל עם ופריים טיים.
אתם יודעים מה? זה כבר לא עניין של השקפת עולם, זה עניין של עיקרון. אני חושב שמגיע למדינת ישראל ראש ממשלה עם ביצים. אני חושב שתהיה אשר תהיה השקפתו, מגיע לנו ראש ממשלה שיהיה גבר ויגיד את אשר הוא מאמין בו מעל כל במה בעולם, ולא ראש ממשלה שמתחבא מאחורי אמירות עמומות שמשתנות בהתאם לבמה שעליה הוא עומד. מגיע לנו ראש ממשלה מסונכרן שאומר את אותם הדברים גם בארץ וגם בחו"ל. מגיע לנו ראש ממשלה שלא מתקפל ואומר דבר אחד לאובמה ודבר אחר לחברי מרכז הליכוד.
תהיה גבר, ביבי, אתה לא מאמין באוסלו, תבטל את ההסכם, תגיד את זה. אתה מאמין בפתרון אחר? פשוט תגיד מה הוא, תן לנו אותו, חיכינו מספיק. ולא, "להיאבק בטרור" זה לא פתרון, זו תגובה למצב בשטח. גם "פעולה תקיפה נגד המסיתים לאלימות וטרור" זו רק ריאקציה למציאות.
אנחנו מדברים על משהו גדול יותר, ביבי, אנחנו מדברים על פתרון שורשי, מהותי. אנחנו מדברים על לשנות את המציאות, לא להגיב עליה. פשוט תגיד כבר משהו, תן לי להבין מהו הפתרון שלך למצב הזה. אנשים נהרגים ואתה ממשיך להתנהל בלי שאנחנו יודעים לאן אתה מוביל אותנו.
קח אותי למשל, בנימין נתניהו, אני יחסית די בקיא בנעשה בזירה הפוליטית. ועדיין, לא מזמן כשהייתי בחו"ל ודיברתי עם מישהו אירופי ובאיזשהו שלב בשיחה הוא שאל אותי "אז מה בעצם התוכנית הגדולה של נתניהו לפתרון הסכסוך הפלסטיני?", לא ידעתי מה להגיד לו. "תראה, הוא", גמגמתי, "הוא, הוא...".
אתה מבין, נתניהו, אני יודע מי המשפחה שלך (אבא רב־פעלים, אח אגדה), אני יודע איפה שירתת בצבא (הסיירת, הו הסיירת), אני יודע איזה סוג של ספרים אתה אוהב לקרוא (בעיקר ביוגרפיות), אני יודע איך קוראים לכלבה שאימצת (קאיה), אני יודע מי החברים שלך (שלדון, חנוך דאום), אני יודע שאתה די גבוה (1.84 מ'). לעזאזל, אני אפילו יודע איזה סוג גלידה אתה אוהב, אבל אני לא יודע מהי התוכנית שלך לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני!
אז איך אשנה את תפיסת עולמי? איך אפסיק להיות שמאלני יפה נפש אם אתה לא מוכיח לי שיש אופציה אחרת, טובה יותר? לא, באמת, בינתיים הפכת את המלחמה בעזה לעניין עונתי, בינתיים הנבואה היהירה שלך שאם בוז'י יהיה בשלטון נצטרך להגיע לעיר העתיקה בנגמ"ש התהפכה עליך, בינתיים חצי עולם מחרים אותנו, בינתיים הזעם מבעיר את הרחובות, ועדיין לא שמענו ממך שום תוכנית אמיתית להרגעת המצב פרט ל"ננצח את הטרור". אבל חוששני שזה עניין קליני, אתה פשוט לא יודע לנצח. אתה פשוט יודע איך לא להפסיד.
* * *
הימני היחיד שבאמת יש לו תוכנית מסודרת ומפורטת להסדרת הסכסוך לתקופה של מעל עשור הוא נפתלי בנט. לתוכנית שלו קוראים "תוכנית הסיפוח החלקי". הדבר הכי מצחיק זה שהתוכנית הזו אומרת בדיוק את מה שצועקים במחנה הציוני ובמרצ: שהמשך המצב הקיים בלי לספק פתרון כלשהו הוא הפקרות שתביא עלינו אסון. גם בבית היהודי מסכימים על כך שקיפאון מדיני יוביל אותנו לאסון בינלאומי בדמות חרמות שילכו ויגברו וכן הלאה. לכן חייבים לעשות משהו, למצוא פתרון שורשי לסכסוך.
אני מכבד את נפתלי בנט, משום שיש לו אידיאולוגיה שבאה לידי ביטוי בפתרון מעשי (במסגרת "תוכנית הסיפוח החלקי" לא תקום מדינה פלסטינית וההתנחלויות יהיו באופן רשמי בגבולות מדינת ישראל. התוכנית לא דורשת שיהיה פרטנר מהצד הפלסטיני בשביל שהיא תצא לדרך - שזה מאוד ימני מצדו להציע דבר כזה). אני מכבד אותו, משום שהוא לא מפחד להציג אותה. אני מכבד אותו, משום שהוא אומר בכל מקום את אותם דברים, משום שהוא מסונכרן עם עצמו ומשום שהוא באמת דואג למדינת ישראל (על אף שאינני מסכים עם מה שהוא רוצה לעשות בעקבות הדאגה הזו).
אני מכבד אותו, משום שברור לי שהוא יודע שכרגע אין לשום ימני זכות להתלונן על שום דבר, כי הימנים בעצם עשו את שלהם ושמו ימין בקלפי, רק שהם לא קיבלו ימין, הם קיבלו ביבי. אני מכבד אותו, משום שאני משוכנע שהוא מתוסכל לא פחות ממני מזה שיש לנו ראש ממשלה שלא יודע לנצח.
את זה תכננתי להגיד בתחילת הטור, אבל אני לא ממש יודע להיצמד ללו"ז, אז נגיד את זה עכשיו, רגע לפני הסוף: אין לי הוכחות לכך שהתוכנית שאני מאמין בה טובה משל בנט. אני לא יכול להבטיח לכם שאשאר שמאלני לנצח, דעות הן דבר דינמי שמשתנה בהתאם לנסיבות ובהתאם למה שהמציאות מלמדת אותך, אבל אני כן יכול להבטיח לכם שבחיים לא אבחר במועמד ללא מצע מוגדר (ולליכוד אין מצע!). כי יש גבול להפקרות. בחירה במועמד נטול מצע וחזון אמיתי בנוגע לבעיות שהמציאות מציבה לנו - זה אין סיכוי שאעשה. אני יכול להבטיח לכם שאני לא הייתי בוחר במועמד בניחוח של, הייתי בוחר בדבר האמיתי.
מעבר לזה אני חי בדמוקרטיה, ולדמוקרטיה יש מחיר שאותו אני מוכן לשלם. כלומר, אני מוכן לקבל את עמדת הרוב, אף על פי שהעמדה הזו היא לדעתי רקובה ולא תפתור שום דבר, אלא רק תגרום להרס רב יותר. הבעיה היא שהעמדה שהרוב בחר לא באה לידי ביטוי. זה עצוב לי בשביל הרוב הזה. אני לא הייתי מוכן לשבת בשקט, אם הייתי בוחר במועמד שגם אחרי שש שנים וחצי לא עושה שום דבר ולא מביא לידי ביטוי את האידיאולוגיה שהצבעתי בעדה.
במילים אחרות, אם בוז'י (לו הצבעתי) היה מנצח בבחירות ולא הייתי רואה שום התקדמות בתחום המדיני לקראת פתרון, לא הייתי יושב בשקט. אם הייתי רואה שהמועמד שבו בחרתי נשאר בחדר ההמתנה במקום להיכנס לחדר הישיבות ולהתחיל לדבר תכל'ס, לא הייתי יושב בשקט.
עוד הרבה אנשים יירצחו באינתיפאדה השלישית שמתניעה בימים אלה. זה יהיה קשה, דם רב יישפך, וערביי ישראל יצטרפו למאבק הכללי. הרבה מהדורות חדשות ייפתחו בטון עצוב. זו תהיה אינתיפאדה של תסכול ממצב שתקוע ולא הולך לשום מקום. אנשים יאבדו בני משפחה, ועדיין לראש הממשלה הנוכחי לא יהיה פתרון אמיתי, ורק אז אנשים יבינו שדרוש פה משהו מהותי, יסודי, שדרוש פה פתרון. דרוש מישהו אמיתי שיודע לנצח.