המילים נראות עכשיו חסרות משמעות. קשה להביט בצג המחשב מבעד לדמעות. הלב מחסיר פעימות. רבין נרצח.
האיש שעשה הכל כדי שחיילי צה”ל לא ייפלו על משמרתם – נפל אמש על מזבח השלום. לבו היה כל הזמן בחזית, עם החיילים. הוא קרא את מפת האיומים על ישראל, ולכן ביקש לשנות את מציאות חיינו כאן.
הדאגה הזו הולידה את האמונה בשלום. תמיד היה אמיתי. מה שדחף אותו, ומה שהביא אותו להתגבר על תחושת הסלידה מאויבים לשעבר, נבע מאמונה עזה שיש לשנות את מצב המלחמה וללכת לנתיב שלום.
קריאתו האחרונה לאי אלימות נפלה על אוזניים ערלות. המנהיג הישראלי הראשון שנרצח בידי בן עמו הותיר צוואתו דקות לפני שנפל: “תמיד האמנתי שרוב האנשים רוצים שלום ומוכנים ליטול סיכונים” הכריז. מישהו התייפח הלילה ואמר: “רבין, הותרת אותנו יתומים”.
ותחושת היתמות דבקה בנו.
עם ישראל מצוי בצומת של כאב. מעולם לא הייתה לנו שעה שכזו. לכן עכשיו עלינו להתחשל בעוצמה הפנימית המייחדת אותנו בעתות משבר, לדבוק בערכי המדינה הדמוקרטית, ולחתור בדרך הזו להגשים את מה שרבין האמין ועשה במשך כל חייו – שלום וביטחון.