גניזות: קיים אתר ממשלתי לאיתור חשבונות לא פעילים, מהרהר תחקירננו לענייני חשבונאות – אז חייבים להוציא מהגניזה את כל תיקי ממשלות נתניהו ולברר אחת ולתמיד איפה, מתי וכמה טעינו והוטעינו.
ראש הממשלה טעה והטעה בכוונה, כנראה כדי לקדם את חלום פוטין שלו כשליט אבסולוטי. שריו טעו בעצימת עיניים, ראשיהם בחול. האמיצים שבהם, ארדן ודרעי, נכנעו שלשום ואתמול לספּינֵי המשילוּת הביביאית. גפני בטח ייכנע מחרתיים. לא ביבי ולא נאמניו נחקרו ונשפטו, ואיש מהם לא משלם על ההידרדרות שהמיטו עלינו, מה שמאפשר לשרים, שהם ת"פ המתנחלים, להעביר יותר כסף מהפריפריות להתנחלויות.
בינתיים כולנו ממשיכים לשלם על הטעייתנו בדמים מרובים (תרתי משמע). איש מהטועים והמטעים בזדון, מטמטום או מתמימות, לא יחזור בשאלה, עד שההתקוממות החברתית תתעצם ותתפוצץ עלינו, כהערכתו של דורון צברי, איש חזון אמיתי.
עד אז, מוצע בזאת שייקצבו בדין עונשים מקדמיים לכל החוטאים, למשל שכל השרים יצטוו על ידי היועץ המשפטי לכתוב 100 פעם "אגן על בית המשפט העליון ואלחם לשינוי מתווה הגז". ואגב, דין צדק: איך זה שלא שומעים דבר על התביעות והחקירות הכרוכות בזוג השולט? זה בגדר ה"שקט, יורים!"?
מורשת ביבי ברוורס: ברשתות החברתיות עושים פולו־אפס לתזה ההיסטורית של בן ההיסטוריון, מדווח כתבנו לענייני מורשת. למשל, קטע מהסרט "הנפילה", עם ברונו גאנץ הנפלא כהיטלר בימיו האחרונים, עם שארית המטכ"ל שלו. הוא שומע מאחד מהם (על פי כותרות התרגום שהותאם למציאות ימינו), שהמופתי דורש לשרוף את כל היהודים שנותרו במחנות ולצפות אותם בפאנקו. היטלר (בהשראת נתניהו, שיגיע לעולמנו כחמש שנים לאחר מכן) מתרתח וצועק: "אני לא הורג יהודים. מה חושב המופתי? שאנחנו חיות? נכון שהיהודים מעצבנים, אבל הצבא שלנו לא יהרוג אף יהודי, וכנ"ל גם האס־אס. אל־חוסייני לא יכפה עלי לפעול נגד מצפוני! מי הוא בכלל?! אני שם עליו זין!... שיעזוב את היהודים המסכנים. גג אגרש אותם לפלסטינה". חכו לגרסת המופתי.
קלישאות: חדשני השמרנות בימין חזרו להשתמש בגינויים ובגידופים ישנים בתנופה ימנית גאה, אומר כתבנו לענייני לשון כבושה, בנוסח "הח"כ הבוגד הזה משמש רוח גבית לטרור" או "השופט העליון עבר לצד האויב", "איראן (או אבו־מאזן, או כל אחד אחר) היא סכנה קיומית", או "הערבים הם סרטן בגוף האומה".
בטוח שביטויים אלה מחזקים את ההסתה ואת השנאה לערבים, לסמולנים ולשופטים, בתוככי המעמד הנאור והחושב שבימין הימני, אבל כדאי להרהר שנייה בקלישאה אחרת, "אין עם מי לדבר", כי לראש הממשלה, שלועס אותה השכם והערב, יש כנראה עם מי לדבר.
לא עם הנשיא הפלסטיני, כמובן, אלא עם הנהגת חמאס, שמעולם לא נאבקה על מדינה פלסטינית, אלא על זכותה להרוס את ישראל. השמועות הן שכמו שנתניהו שינה את ההיסטוריה של העבר, כך הוא מנסה, בדרכו העקמומית־ערמומית, לשנות אותה לעתיד ולהגיע להסכם עם חמאס. בעיקר כדי להרתיח את אבו מאזן והרשות. כך יתהפכו היוצרות, והטרור אי"ה ייתן רוח גבית לראש הממשלה.