די ללינץ' ולמשפט השדה: אסור לנו להיהפך לחיות האדם הניצבות מולנו

נכון, יש עליהום, יש משפט שדה ויש לינץ' נגד טובי בנינו וילדינו המשרתים בצה"ל. פוליטיקאים בכירים, אנשי תקשורת ושלל עשבים שוטים ומשטים משתתפים באירוע המחליא הזה, שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי לגמרי. העיקר שבסוף הדרך ימתין קופון פוליטי. על הקורבנות, שבסך הכל ממלאים את המשימה שלשמה שלחנו אותם לצבא אף אחד לא חושב. 

הנה הם, לפי סדר מבצעי: שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, עם כרזה חדשה ונוצצת בדמותו של היטלר, הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט שפרצופו, בדמות אחשוורוש או המן הרשע, מקשט את גדרות היישוב היהודי בחברון והקריה בתל אביב, דובר צה"ל תא"ל מוטי אלמוז, מטרת הדמות החדשה של הימין המתלהם. ההמון דורס אותם רק כי העזו להיצמד לפקודות הצבא, למוסר היהודי, לצלם האנוש של כולנו. ממציאים אירוע אחר, שלא קיים במציאות, כדי לייפות תמונה מזעזעת שנשקפת אלינו מול המראה. תמונה של חייל ישראלי חמוש, רגוע, בסיטואציה שאינה מבצעית או קרבית, מוציא על דעת עצמו להורג מחבל גוסס שמוטל על הרצפה באמצעות כדור בראש מטווח כמעט אפס.

הטור הזה יעסוק בעובדות, לא בפנטזיות. אבל נתחיל בטענות. פוליטיקאים כמו ח"כ בצלאל סמוטריץ', שחייהם מנוהלים על פי ציווי אלוהי ולא פקודות מטכ"ל והוראות ממשלה, אינם ראויים לתגובה כאן. אז נלך למישהו שדווקא מבין משהו בצבא ובקבלת החלטות, ח"כ צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, שאמר אתמול: "אני מסתייג מהעליהום ומשפט השדה שעושים לילד שלנו שהיה במצוקה מבצעית". הנגבי בייש אתמול את משרתו ומעמדו. 

על מה שהתרחש ברשתות החברתיות, הנשלטות בעיקר בידי הימין, לאורך סוף השבוע כדאי לא להכביר מילים. אצטט מייל אחד שקיבלתי, מני רבים מאוד, מפנחס אופק, קורא ותיק, מורה ומחנך בישראל. זו תמציתו: "אני מורה ותיק מבאר שבע, שנים רבות הייתי גם סגן מנהל תיכון מקיף א', מבוגרי: יהודית רביץ, צביקה הדר, אורי קריב ועוד רבים וטובים. אחד מבוגרי הוא עופר, ששמו מונצח על לוח הנופלים בביה"ס. הוא היה לוחם קרבי, עם ערכים ויופי פנימי וחיצוני. הוא נכנס בלילה לביתו של מבוקש ושאל 'שו הדא?', יהי זכרו ברוך. ולעניין החייל שירה במחבל שהיה לבוש במעיל גדול בחום של יותר מ־30 מעלות: אם המחבל הפצוע המסכן ששכב על הרצפה, נחבל ונוטרל, והחגורה היחידה השהייתה לו זו החגורה במכנסיו... היה מפעיל את חגורת הנפץ, כל הסובבים שם היו זוכים לתוספת ז"ל ולברכותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וכל יפי הנפש האחרים. אבל הערכים לא היו מוסיפים לחייהם אורכים. שאלתי ובקשתי: האם באמת כולנו צריכים למות יפי נפש ודמוקרטים, שדואגים לשלומם של המחבלים באשר הם??".

עכשיו העובדות: צחי הנגבי היקר, לא מדובר ב"ילד שלנו", אלא בחייל בצבא ההגנה לישראל, לבוש מדי צה"ל, שעבר הכשרה ואימונים של צה"ל, חמוש במיטב הנשק שסיפק לו צה"ל, שמייצג את ערכי צה"ל וערכיו של עם ישראל, עם הספר הנצחי שהנחיל לאנושות כמה מערכיה הנאצלים ביותר. טעות נוספת שהייתה באמירתך האומללה, מר הנגבי, היא "מצוקה מבצעית". מכיוון שאתה יודע להתבונן בסרטון, אשמח אם תפרט איזו מצוקה מבצעית אתה רואה שם. הנה העובדות, כפי שעלו בתחקיר: החייל לא היה באירוע. הוא לא ראה את חבריו נדקרים, הדם שלו לא רתח, הוא לא היה נסער כי הוא הגיע אחרי שהאירוע נגמר, עם החפ"ק. הוא הסתובב שם שאנן, רגוע, ללא מטרה מוגדרת. זאת ועוד: הוא החליט לירות במחבל על דעת עצמו, 6 דקות (360 שניות) אחרי שהאירוע הסתיים. מדובר בנצח. לא הייתה כל התרעה של חגורת נפץ על המחבל. כן, אחד המתנחלים נשמע אומר את זה, אבל המתנחלים הם לא המפקדים בשטח, עדיין. 

ליד המחבל, במרחק חצי מטר, עומד המ"מ, מפקדו הישיר של החייל. הוא מדבר בטלפון ומדווח. הוא בדק ומצא שהמחבל לא ממולכד. אם המחבל כן היה ממולכד, סיכוי טוב שהחייל היורה היה מביא להפעלת חגורת הנפץ והורג את המ"מ שלו. יש תרגולת מסודרת בצבא למחבל ממולכד, אין בה שום חלק שקשור לירי בראש מטווח קצר כשהמפקד הישיר עומד בסמוך. אפרופו המעיל: כל המשתתפים באירוע הזה, לא רק המחבל, לבושים באותו אופן. זה היה בוקר קריר בחברון. אף אחד בסרטון לא מבוהל, לחוץ או מודאג. האירוע נגמר. האמבולנס ברוורס, נוסע אחורה, אנשים מהלכים בשלווה יחסית, ואז ה"ילד שלנו" מרים את הנשק לכתף, מכוון ויורה מטווח של 4 מטרים במחבל ששוכב על הכביש ללא תזוזה. לא מצוקה מבצעית ולא נעליים.

אחרי כל זה מגיעה אחותו של החייל היורה ומאשימה את הרמטכ"ל ואת דובר צה"ל שהם "הורגים אותו ללא משפט", ואחרים מכנים את הרמטכ"ל "יפה נפש". שתי האמירות הללו נכונות באותה מידה: יש חקירה ואולי יהיה משפט. אף אחד לא חרץ דין של אף אחד. ולגבי יפי הנפש: אם אפשר היה לבצע מדידה דמיונית, היינו מגיעים לכך שכל המתלהמים למען החייל ברשת לא עשו אפילו פרומיל מהרזומה המבצעי של יעלון, איזנקוט ואלמוז. 

הנגבי מדבר על "מצוקה מבצעית". כן, יש מקרים של מצוקה מבצעית. בואו ניקח לדוגמה את המקרה של אל"מ ישראל שומר, מח"ט בנימין, מטובי הקצינים של צה"ל, שנקלע למצוקה מבצעית ביולי שנה שעברה בכפר ליד רמאללה. גם כאן, אגב, האירוע צולם על ידי מתנדב של "בצלם". 

החפ"ק של שומר נקלע למארב אבנים של פלסטינים, הג'יפ שלו חטף אבן גדולה בחלון הקדמי, נעצר, שומר יצא ממנו במהירות, פתח במרדף אחרי הפלסטינים שיידו עליו את האבן, ירה בהם והרג אחד מהם. אם היינו בוחנים את האירוע הזה בשיקול קר, ומוציאים אותו מנסיבותיו, היינו מגיעים למסקנה ששומר השתמש בכוח מופרז, בכך שירה בנשק חם על אנשים שהיו חמושים באבנים. הוא כנראה לא היה בסכנת חיים באירוע הזה. אבל האירוע לא נבדק במנותק מנסיבותיו. אם אני מזהה את המצב נכון, הרי שהחקירה נגד שומר תסתיים בקרוב ולא יוגש כתב אישום, ובצדק רב. כשמח"ט מותקף בכפר פלסטיני, יוצא למרדף רגלי אחרי מקומיים, הוא נמצא בתוך סערה, זוהי מצוקה מבצעית, קשה להיכנס לנעליו באותו אירוע. במקרה כזה שומר צריך ליהנות מהספק, הוא מייצג שם את כולנו ואי אפשר לשפוט אותו בסרגל קפדני נטול הקשרים.

הסיטואציה בחברון ביום חמישי האחרון שונה לגמרי. כאן הייתה הוצאה להורג בדם קר, דקות ארוכות אחרי שהאירוע הסתיים. צה"ל הגיב מיד ונכון, החייל נעצר ונפתחה חקירה. אף אחד לא ביצע בו לינץ'. אף אחד לא ערך לו משפט שדה. אנחנו חיים בעידן הדיגיטלי, הרשתות החברתיות גועשות גם כשמדובר בגורלם של נשיאים, ראשי ממשלה וקצינים בכירים. בהודעות של צה"ל נאמר כי צריך למצות את החקירה ורק אז יוחלט אם להגיש כתב אישום, ואחר־כך יהיה משפט, ופסק הדין יינתן רק בו. במדד הרשתות החברתיות משפט השדה האמיתי נערך למפקדי צה"ל, לא לחייל היורה. הקלות הבלתי נסבלת שבה צצות כרזות שהופכות את רב אלוף איזנקוט להמן הרשע וכרזות שבהן נראה בוגי יעלון בדמותו של היטלר צריכה להדאיג את כולנו. "אווירת תל רומיידה", זו שמקלקלת גם לא מעט מחיילינו, חלחלה לציבוריות הישראלית ונותנת את הטון ברשתות החברתיות. 

ולבסוף: כל ההמולה הזו לא נועדה להגן על מחבלים פלסטינים פצועים מפניהם של חיילי צה"ל. להפך. היא נועדה להגן עלינו מפני המחבלים וערכיהם. לישראל יש עוצמה להתמודד עם הטרור הזה, כפי שהתמודדה עם קודמיו הקטלניים יותר, ועם איומים גדולים ורבים בהרבה. היתרון האמיתי שיש לנו עליהם הוא לא רק בנשק המשוכלל, אלא בעיקר בעמוד השדרה המוסרי, בערכים, בצלם האנוש. אסור לנו להיהפך לחיות האדם הניצבות מולנו. 

גם במישור הפרקטי, הנזק שעולל החייל היורה ביום חמישי לנו, לצבא שלנו ולערכים שלנו, הוא עצום. הסרטון הזה שורף את הרשתות בכל השפות והארצות, מוסיפים לו שקרים והמצאות כיד הדמיון והופכים אותנו, שוב, למה שאנחנו לא. הסרטון הזה יביא בעקבותיו מחבלים רבים נוספים שיבואו לנקום. מחקרי צה"ל והשב"כ מורים בבירור שיש לסרטונים כאלה יכולת גיוס וייצור של מחבלים מתאבדים חדשים בכמות גדולה. צה"ל הוא לא צבא שמוציא להורג ללא משפט. אסור לו להיות צבא כזה. ביום שיהיה, נדע שהפסדנו. למרבה הצער, אנחנו לא רחוקים מההפסד הזה