סיכון מקצועי: כשנתניהו משמיץ את התקשורת אזובי הקיר מזמינים לה משטרה

מתעורר הבנאדם בבוקר, סביב השעה עשר. כואבים לו המפרקים ברגליים. לפני שנרדם, סיכם בינו לבינו, שעל הסובאח הוא מתקשר לרופא ג'פטו הנגר שעלה ממולדובקסיה ונוסע אליו למכון. נכון שהוא שמע מיותר מדי עולים מברה"מ שהם בכלל משוכנעים שג'פטו למד רפואה בהתכתבות עם מדור הרפואה ב"פראבדה", אבל מיד הם מוסיפים שהוא המאבחן הכי טוב שיש, כי הוא קרא הרבה ספרים, כמו הרב פירר. בפעם האחרונה שהבנאדם דידה אליו וג'פטו טלטל לו את האגן, כאילו הבנאדם הוא רקדנית על עמוד בבר בהירושימה, הוא קבע שהלך הלאברום.

"תשמע טוף, אדון קוף. פותחים ירך תיק־תק־תוק, אתה ישן ולא פוחד. מישהי תופר זה לאברום, מישהו אחרת עושה ארבע חורים במקדחה, שם כלאמרה כומו נגר על עצם, דופק ארבע בורג של סיליקון, וזהו, אתה חדשה כאילו תינוק. אל תקיא כאן, אני כועס אם מקיא, הרבה לכלוך. בוא תתלבש, נעשה תור בבית חולים, שבוע הבא מתקנת אותך. למה אתה לבן? שבי, שבי, אתה מדאיגה אותי. תשתי מים, תיתן פה 500 לירות לילדה יפה בשולחן. אני מתקשר שבוע הבא, עושים תיקון".

הבנאדם דידה החוצה, הצית סיגריה, הביט לשמיים ושאל: למה ככה? אז הוא חיכה שבוע, ובסוף הנגרים טיפלו בו, והוא באמת יצא כמו חדש.

אז במיטה הוא פתאום נזכר בסיוט ההוא, וכדי למחוק אותו הוא נתן עוד שעתיים שינה של בוקר. הוא קם כמו חדש, התמתח, עלה על טרנינג וכפכף, כי בטלפון החכם שלו דיווחו על 19 מעלות. בטמפרטורה כל כך נמוכה הוא מיד על טרנינג, מ־20 ומעלה על פנטלון קצר. הבנאדם התחיל לצעוד לשכונתי, חיים מיד הכין לו תפוזים ואספרסו כפול, וגם מאפה פילו תפוחים.

"זה בריא לגרון", אמר המשומש.

למה רק תפוז איפה הגזר? ואיפה הכורכום במיץ? יש לי כאבים ברגל, אתה בסדר?

"אסור גזר. העירייה לא מרשה".

מה? למה לא מרשה? מה אכפת לחולדאי אם אני שותה גזר?

"ככה אמרו הפקחים, אחרת לא ייתנו לי רישיון עסק. תפסיק לצעוק, אתה מבריח קליינטים. ואל תעשן פה, הם לא מרשים".

לך, לך מכאן. אני מתחת לכיפת השמיים, מה נפלת עלי עכשיו? אין לך מה לעשות בחיים? אז תכין לי חביתה.

הבנאדם גלש באתרים, הבין שהאתר של ביבי, וואלה, ממשיך לעבוד חזק בשבילו, וסיכם עם עצמו ששאול אלוביץ' הוא חבר טוב, שדואג לחבר שלו. גם בביביתון של שלדון אדלסון קברו את הסיפור של הצוללות בעמוד 13. וזה הזכיר לבנאדם את ההבדל בין תקשורת ציבורית לתקשורת פרטית ומסחרית: בציבורית מקורבי השלטון מתקשרים לעורך, ואומרים לו מה לכתוב ומה לומר. במסחרית, הבוס מתקשר לעורך ואומר לו שעוד מעט יתקשר מקורב לרה"מ, וינחה אותו מה לכתוב ומה לומר. אלו כל ההבדלים, בין וואלה ו"ישראל היום", לבין תאגיד או רשות שידור.

פתאום בא פקח של העירייה, צילם את הבנאדם מעשן, ורצה לקנוס את חיים על עישון במקום ציבורי. חיים אמר שהוא לא מכיר את הבנאדם, והבנאדם אמר לפקח שהוא לא מכיר את חיים, הוא בכלל מחכה לתור לבנק של הפועלים הסמוך, ואם צריך לקנוס מישהו, זה רק את הבנק. כי הבנאדם שונא בנקים ידוע. הפקח אמר שהוא לא מאמין. אבל חיים ענה לו שאף פעם לא מאוחר להאמין, ושאפשר להתחיל בשמירת שבת. הפקח קצת התעצבן, אז הבנאדם שאל אותו אם הוא אדם גאה. ענה הפקח, "בטח, מדוע שלא אהיה גאה בעצמי?".

אז הנה, בוא תראה מה אמר הרב הראשי לירושלים, לשעבר רב־טפיל על הקופה הציבורית כראשון לציון, בראיון לביביתון: "גאים? זו כת של תועבה". נו, אתה מבין מה אמר עליך הרב? שאתה תועבה, ואתה חובש כיפה מאמין. אז לך, צדיק, קנוס את הבנק על עישון במקום אסור, ותשקיע בצדיקות של הכת. ואז הפקח קרא והתנמר על הבנאדם, "אתה קורא לי הומו? אני מזמין ניידת על העלבת עובד ציבור. אני יודע מי אתה, אתה לא יכול לברוח. חיים, אתה עד שהוא קרא לי".

חיים אמר לו שלא שמע מילה כזו, והבנאדם הסביר לפקח שמעולם לא כינה אותו בשמות, רק שאל אם הוא גאה. למה אתה כועס, צדיק? גם דוד ויהונתן היו גאים, ותראה איך דוביד'ל הגיע רחוק. לא קראת בתורה?

"אתה לא מתבייש לקרוא למשיח הומו?".

חסדי השם מבושה, צדיק שלי. מה קרה? אז הוא נתן טיפה'לה ביהונתן, או שיהונתן נתן בו, לא ראיתי אז לא יכול להעיד. אבל, צדיק, לקרוא לזה תועבה? למה שהרב־טינף לא יאמר שגם דוביד'ל היה תועבה, אבל אחרי זה עבר קבוצה בחזרה ואז נגמרה התועבה?

"תן לי תעודת זהות", דרש הפקח, "אני נותן לך דוח, וגם מתלונן עליך במשטרה".

אין לי תעודת זהות, אמר הבנאדם, אני גאה, גאה, גאה, להפקיד את תעודת הזהות אצל כיפוש, והיא גאה, גאה, גאה בי על כך. איך אומרים אצלכם? "עשה לך רב"? אז לך תעשה רב, אבל תנהג בו ברכות, בכל זאת מכחול בשפופרת. ועכשיו תיפול לי מהמשקוף של העין, אתה חודר למרחב הפרטי שלי. והרי אתה והרב הסמרטוט שלך נגד חדירות, נכון?

# # #

הבנאדם סיים שני קפה ותפוזים אחד, כאשר הגיעה שיחה מהבוסית שלו.

"מאמי, המובילים בדרך. איפה אתה?".

מתוך הרגל ענה הבנאדם שהוא בעבודה.

"הבנתי, אתה בקפה. עלה הביתה מיד".

צלע הבנאדם לביתו, ושמח שכל עבודתו היום היא רק פתיחת דלת למובילים. ישנם ימים קשים יותר, שבהם מבצעים בבנאדם מעשים מגונים, כגון שליחויות, סחיבת משאות כבדים (שכנראה החריבו לו את הלאברום בירך), איסוף הצדיק מהגן, טעימת מזונות ובישולים שונים, בדיוק כשהוא צופה בסדרה בטלוויזיה, ואחרי זה הבנאדם מתבקש גם לתת ציון. הוא תמיד אומר: 9, 9 ורבע, עוד לא סגור סופית.

"רק 9? למה לא 10? אז אני זורקת לפח".

רגע, רגע, תרגיעי את ההורמונים הצפון־אפריקאיים. מה קרה? 9 זה לא טוב? 10 זה רק אמא שלי. מה קרה? למה לנפח ורידים?

הסיבה להגעת המובילים היא קריסה של כל מכשירי החשמל בביתו של הבנאדם. מכונת כביסה, מייבש, טלוויזיה, מחשב, אפילו תמי 4. הבנאדם מיד קבע שזו עין הרע, וחייבים ללכת למכשפה מיפו לטיהור וניקוי. אבל כיפוש אמרה שהבנאדם הוא פרימיטיב, ושאין דבר כזה עין הרע.

"אתה לא מתבייש לצחוק עלי, שאני מפגרת אחריך ב־500 שנה? אבל אתה רוצה לקחת אותי למכשפות? אין לך בושה, הא?".

קודם כל הפחתי לך כבר מאה שנה, אבל איך את מסבירה את המציאות הזו?

"אני לא מסבירה כלום, אני קונה חדש".

וקנית כבר, ולא שאלת אותי מה אני אומר? כל שמלה את שואלת אותי איך היא, אבל בחשמל לא? אני מה זה פגוע, ירד לי הסרוטונין.

"מאמי, אל תתחיל איתי, תפתח להם את הדלת. השארתי לך 220 שקל על ההובלה, תן להם ושירכיבו הכל. דווח לי".

אז הבנאדם חיכה בבית, צפה בפורנו ישראלי באחד מהאתרים, השתכנע שוב שיהודיות אפילו לא מזייפות מספיק טוב, וציפה לבאות. דפיקה בדלת, הבנאדם פתח. ארבעה שוטרי יס"מ וכיילף יפה מאוד, שמריח את הרצפה. מה אני יכול להזיק לכם, רבותי? מחפשים אצלי גופה? כי עוד לא הרגתי היום.

"יש לנו צו חיפוש לסמים. אפשר להיכנס?".

איזה סמים בדיוק? סחבק גמול, נקי כבר חמש יום, שתי חודש, ארבע שנים, רק להיום. מה נסגר איתכם?

"הנה, תראה צו", אמר השוטר. "אל תכעס, אנחנו מכירים אותך, אבל זו העבודה שלנו. אתה רואה, זה חתום על ידי שופט".

טוף, תיכנסו, בלי הכיילף. אני פוחד מחיות, והוא נראה לי חיה מאוד.

הכיילף כנראה הבין שמדברים עליו, והוא הביט בי לא טוב. הייתי מחבק ומאמץ אותו, אם לא החברה והרקע שבו גדל והתבגר. יאללה ג'מעה, תעשו מה בראש שלכם. גר כאן צדיק בן 4, זה נראה לכם כאן מעבדה לגידול סמים? מי המתלונן?

"אנחנו לא יודעים, אנחנו רק מחפשים".

הבנאדם המשיך לשאול אם זו מינהלת הליגות בכדורגל, או אולי רשות הסמים, שתי רשויות שעמן הוא מתקוטט רדיופונית לאחרונה.

"אל תסיק מסקנות, אנחנו רק מחפשים. אנחנו רוצים שתתלווה אלינו לחדרים".

לא, לא, אמר הבנאדם, אני צופה בסרט עכשיו, תרגישו חופשי. תעשו לעצמכם קפה, אם תצליחו לפרוץ את הקוד של המים שכיפוש התקינה בתמי 4 לפני שהצדיק יפרוץ אותו. אני עם שרון עכשיו, בואו תיראו איך היא נותנת עבודה, כאילו נותנת, תראה איך היא מביטה למצלמה. יאללה תבלו, אם אתם נוגעים בכביסה, אז גם תקפלו, תעשו את כיפוש מאושרת.

"אנחנו צריכים אותך איתנו. ותביא גם שני עדים".

עדים? השתגעתם? עכשיו 11 בבוקר, העדים שלי עוד עייפים מהלילה, אני ער רק בגלל הכאבים ברגל.

אבל הבנאדם טלפן לפולו, שגם ענה.

"צו חיפוש? מה אתה לגיד. יש כיילף? לא נכוןןןןןןן. תפזר טלק על הרצפה, ותבקש עסקת טיעון. לא, אני לא יכול לבוא. יס"מ על הבוקר זה מזל רע. זכור, מותר לשקר לשוטר, רואה חשבון, פינגווין ובטח לאשתך. רק לרופא אל תשקר. אם אתה נותן חקירה, אז תגיד לי. אני לא כועס, אם אתה מפיל אותי, חבר שלי. אוהב אותך, תתגבר ואז תתקשר".

טוב, אז אין עדים, רבותי, אמר הבנאדם. תהיו אצל אהרל'ה בשתיים, כל העדים יהיו נוכחים.

"איפה שרית?", שאל השוטר.

היא בעבודה, ענה הבנאדם. מישהו בזולה הזו צריך להביא תלוש.

"היא בעלת הבית, נכון?".

נו, מה? אני נראה לך בעל בית של משהו? "אז היא צריכה להיות כאן".

תקשיב, יקירי, כיפוש שומרת על הכסף במפעל ביטחוני מסווג. תיסעו אצלה, ושחררו אותי. תגידו למינהלת ולרשות שזו חציית קו אדום, להטריד ככה בנאדם, שכואבת לו נורא הרגל, כי המזג מתחלף כל שש שעות, והלחץ הברומטרי מכאיב לו.

"קוף, קוף, אתה נסחף. לא יודע מינהלת רשות הסמים, יש לי צו חיפוש".

אז תחפש, ענה הבנאדם. מנעתי ממך לחפש? הנה בוא תראה, זה שתיל של הילד. לא בדקתי את ריכוז החומר הפעיל, אבל באומדן זעיר אני מעריך בין 15 ל־25 thc, קח, קח למעבדה, תראה אם אני צודק או לא.

"תגיד", אמר אדון שוטר בכיר, "מה יש לך עם המינהלת והרשות?". עזוב, סיפור ארוך, אמר הבנאדם.

"נו, אני כבר כאן, יש לי זמן".

רגע, אם החבר שלך מזיז את הארון, אני מביא לו מטאטא, שינקה. "עזוב אותו", הוא אמר.

יאללה.

# # #

זה התחיל כאשר התחלתי לברר על המהות של מינהלת הליגות בכדורגל וההתאחדות לכדורגל. הרי אלו שני גופים שמורכבים מאותם אנשים, בעלי קבוצות. עכשיו הם בהתנדבות, אבל זה הכי גרוע שיש. כי בתוך ההתנדבות הם עושים עסקים ביניהם. למשל המתנדב עופר עיני עושה עסקים עם המתנדב יורם באומן מהמינהלת. ויורם, שהוא שותף בבעלות על משרד פרסום, מכניס את פרטנר, שהוא לקוח שלו, למכרז זכויות השידור בליגה לכדורגל. אגב, שנייה לפני פרטנר, המשרד של באומן ייצג את הוט, אבל מי זוכר.

אוקצור, אחרי שזכויות השידור עלו עד 2015 רק על הליגה משהו כמו 40 מיליון שקל פלוס, עכשיו הן עולות 124 מיליון שקל פלוס. הבנת? והמוצר, כפי שמגדירים במינהלת את הליגה, לא נהיה טוב יותר, בטח לא פי שלושה, גם לא פי עשירית האחוז. ובמקביל עיני, שאח שלו עדיין בהסתדרות, מעורב ביודעין, במישרין, בעקיפין, ובכל דיכפין, במציאות שהמשרד של יורם, נותן גם שירותי פרסום להסתדרות, ככה במכרז על הדרך. אולי זה כשר, אולי זה טרף, אבל באף הרגיש שלי זה בטח מסריח לגמרי. כי אם ליורם לא היה לקוח כמו פרטנר, ההתאחדות והמינהלת לא מוכרים זכויות שידור - על מוצר שלטעמי האישי הוא דרעק - במחיר מופקע לכל בר דעת, לא רק בארץ, אלא בעולם. תבדוק אותי, אדון שוטר, לפי מפתח של ליגות במדינות שקהל היעד לצפייה בהן, הוא כשבעה מיליון נשמות טהורות.

אז המינהלת לא אהבו שאני קורא למוצר שלהן זבל ודרעק, וגם אומר אמירות סתומות על המינהלת, כגון שהם: קולקציה של אפסים, גונבי דעת, ערימה של טיפשים, ועוד כל מיני ברכות, והחליטו להשבית אותי באמצעות קובלנה פלילית בבית משפט השלום. הבנת? זה כל הסיפור. הם לא מסוגלים לייצר לירה סורית דפוקה באמצעות פרסום ומיתוג של הגוף הכושל שמאגד מועדונים שמלינים את שכר עובדיהם, כמעט בכל חודש נתון; כולל מועדון כמו בית"ר ירושלים, שנמנע מהעסקת ערבים ומוסלמים, בחסות השלטון כאן; מאגד מועדונים שמפיצים שנאה וגזענות, שאסורות על פי חוק, באין ספור משחקים ואימונים; גם ההתאחדות וגם המינהלת, מאפשרים לבעלים שהורשעו בעבירות פליליות להמשיך לשמש כבעלים, עם תקנון מופרע לחלוטין, לפי כל קנה מידה ציבורי - נתון שלא מונע משני הגופים האלו להמשיך ולקבל טונות של כסף ציבורי; עוד לא דיברתי איתך על פשיטות רגל של מועדונים, על אף שיש רשות לבקרת תקציבים - שממומנת כמובן בידי בעלי הקבוצות, שהם מרכיבי ההתאחדות והמינהלת. פארשטייסט, מיין קינד?

ובסוף מה קורה? אתה כאן עם עוד שלושה חבר'ה, במקום ללכת ולחפש עבריינים, כי אני באמת צעצוע. רוצה עוגייה? תגיד, אתם עוצרים אותי עכשיו? כי אני חש שהולכת ונלחצת לי החוצה הכרעה, כפי שכתב מאיר אריאל. אל תיקח את זה אישית.

פתאום טלפון. "הלו קוף, זה המובילים. אשתך לא אמרה שיש מפלצת מחוץ לדלת. תגרש אותה, בנאדם".

אל תדאג, הוא מנומס.

"אם הוא לא הולך, אז אני הולך".

אז הוליכו את הכיילף, והגיעו שני ברנשים והעמידו לי מכונה ומייבש באמצע הסלון.

"יואו, מה זה, תחנת משטרה כאן? מה קורה, אחי, תפסו אותך על ניהול מכון עיסוי? אשתך יודעת?".

לא, תרגיע. תרכיב לי את המכונה.

"להרכיב? לא, אני רק סבל. להוציא את המכונה הישנה? 150 שקל פינוי וגריטה".

הם הסכימו לקחת רק 80 כי לא היה לי יותר, ואת השתיל של גיאצ'ו, כי שכנעתי אותם שזה נשתל באהבה בידי צדיק. לא כמו הרב עמאר, צדיק אמיתי, תמים וזך.

# # #

גם השוטרים הלכו, ואני נשכבתי על הספה, ועיסיתי את הירך במשחת בן־גיי מסריחה בטירוף. פעם, בעולם הישן, היו כללים. רוצים לתבוע עיתונאי/שדר? מגישים תביעה אזרחית, מפסידים, ומתחילים מחדש. אבל כאשר רה"מ מתחיל לבוסס בצעדי ענק בבית הבושת התקשורתי, משמיץ ומקלס, מה יגידו אזובי הקיר? הם פועלים ברוח המפקד, עם קובלנות פליליות. אז נשחק במשחק שלהם. אני לא יודע הכל על העסקאות בין חברי המינהלת והתאחדות, שחד הם. אבל כדאי לפנות ליאח"ה, ולהגיש 15־10 קובלנות פליליות. יש כללים חדשים במשחק.

ואגב, לא אני התחלתי.