החורף הזה, כמו בשנים האחרונות, מאופיין באירועי קיצון. הגשמים מגיעים בעוצמות גדולות וכך נגרמים השיטפונות. האירועים העוצמתיים האלה יוצרים נזקים. בציבור זועמים שהרשויות לא עושות מספיק כדי שהתשתיות יכילו את כל כמויות הגשמים במצבי קיצון, אבל זה לא סביר ואין מי שמשקיע בתשתיות לפי אירועי הקיצון. בכל רשות בונים מערכות ניקוז שמתאימות למערכות גשם סבירות פלוס, כי ההשקעה בתשתיות לאירועי קיצון גבוהה מאוד ואירועים אלה לא מתרחשים מדי שנה. גם התחזוקה שלהן יקרה. היכולת של הקרקע לקלוט מים תלויה קודם כל בסוג הקרקע, אבל לכל סוג קרקע יש כמות מקסימלית וקצב מקסימלי של מים שהוא יכול להכיל. גם אם זה יהיה הגשם הראשון ובעוצמה חזקה, אז חלק גדול מהמים יהפכו לנגר ולא יוכלו לחלחל לקרקע.
אנחנו רואים מגמה ברורה של איחור בעונת הגשם. בשנות ה־50 וה־60 ירדו גשמים אפילו מספטמבר. נובמבר היה חודש בהחלט גשום. עכשיו כבר אף אחד לא חושב על ספטמבר, בקושי רואים גשמים באוקטובר. לגבי שאר החורף, אנחנו לא ממש יכולים לנבא מה יקרה. לא הייתי מנסה להסתמך על ההערכות שפורסמו, כי מהשנים האחרונות אנחנו למדים שמימוש של הערכות הוא לא גבוה. זה כמו הסיכוי לנחש איזה צד ייפול בהטלת מטבע.
צריך לזכור שיש הקצנה - וזו מגמה כללית, בוודאי באגן הים התיכון. כנראה זה קשור להתחממות הגלובלית, זה בטח מגביר את אי הוודאות. אבל אין מחקר שמצביע ישירות, אלה רק ההערכות.
הכותב הוא ראש המעבדה לאקלים באוניברסיטת חיפה