לא מדובר בחופש הביטוי - זכות שהיא יקרה לכל אחד מאיתנו – אלא בחופש השיסוי. הסטודנטים של האקדמיה לאמנות "בצלאל" לא ביקשו להעביר כל מסר ראוי בפוסטרים המציגים את ראשו של ראש הממשלה מול חבל תלייה כשעליהם רשומה באנגלית המילה "חבל". גם הפוסטרים האחרים שנתלו יום לאחר מכן, במחאה על חקירתה של הסטודנטית שהכינה את הפוסטר הראשון לא ביקשו להביע רעיון .לגיטימי. הם תמכו, למעשה, באנרכיה שלטונית. הם ביקשו לקעקע את זכותו של הדרג הבכיר במשרד המשפטים לשרת ערכים שעל בסיסם הקים העם היהודי את ביתו הלאומי.
במוסד הירושלמי, הספק-אקדמי הזה, מתנהלת מזה שנים הסתה בנוסח המקובל בקבוצות שוליים אנרכיסטיות. אין בו, במוסד הזה, דבר המעיד על פלורליזם מחשבתי. זהו מוסד דקדנטי עם מרכיבים המקובלים כיום על מפלגות פשיסטיות, אנטישמיות במהותן, המבקשות להשתלט על מרכזי השלטון במדינות דמוקרטיות בכוח מחאה כאילו-לגיטימית.
בימים האחרונים נסגרו מוסדות דומים של ארגוני טרור שמסיתים לאלימות - ואני אינני רואה כל הבדל בין מוסדות אלה לבין המוסד שבו נתלים פוסטרים מן הסוג הזה. אלא שהבעיה, לדעתי, היא הרבה יותר .רחבה. מזה שנים, מאז ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות ב - 1996, רואה את עצמו מחנה השמאל המבולבל, שאובדן הדרך הוא הרכיב היחיד המאפיין אותו, כמי שהשלטון נגזל ממנו. מחנה זה נושא ברמה סיסמאות-שווא שאין בינן לבין המציאות מאומה. לא הרצח של יצחק רבין עצר את תהליך השלום. היורה האסלאמית הרותחת מסביבנו איננה תוצאה של הבחירות ההן.
רוח המורה הנחתה את הסטודנטית
אלא שבמחנה השמאל, הלא רלוונטי מזה לא מעט שנים, לא נרגעים אף לרגע - ומאז בחירתו הראשונה אין אפילו יום אחד שבו ראש הממשלה הנוכחי לא מותקף אישית בידי קבוצה לא גדולה הנמצאת, עדיין, בעמדות כוח מאוד משפיעות, באמצעי התקשורת, בבית המשפט העליון, ובעוד מוקדי השפעה לא מבוטלים. אין להתפלא, אפוא, על כך שבמוסדות אקדמיים, כמו באוניברסיטת בן גוריון בנגב או באוניברסיטת חיפה, יש מרצים שקוראים להטלת חרם על מדינת ישראל – ויש להניח שסטודנט שמגיש להם עבודה יודע בדיוק את השקפת עולמם; מה שמאלץ אותו, כנראה, להתיישר עם הקו האנטי-ציוני שלהם.
וזה בדיוק מה שקרה, מן הסתם, גם לסטודנטית שהכינה את הפוסטר המוקצה מחמת מיאוס. היא ידעה בדיוק מה חושב המורה שלה - ולכן היא הכינה את מה שהיא הכינה. ייתכן, כמובן, שזאת היא גם השקפת עולמה אלא שכרגע נוח לה להסתתר מאחורי האצטלה של חופש אקדמי או של חירות הביטוי.. שני ערכים אלה אין בהם מאומה המצדיק את ביזויו של מי שנבחר בהליך דמוקרטי; אלא שלא כך חושבים, כאומר, מובילי דעת קהל בקרב חוגים מאוד מסוימים - וזה מאוד חבל.
אגב, כידוע, גם בארצות הברית מנסים אמצעי תקשורת פסבדו-ליברליים לנסות וליצור דה-לגיטימציה מסביב לבחירתו של דונלד טראמפ. זאת שיטה ידועה של פעילים דקדנטיים בעולם המערבי. כאשר כוחם לא עומד להם בקלפי, הם מנסים ליצור אנרכיה שלטונית.
בנימין נתניהו ישרוד, ללא ספק, גם את הגל הזה, אבל אנחנו, אזרחי המדינה הזאת,, אלה הרואים בחזון הציוני ערך עליון, צריכים להיות מאוד מודאגים. לא בגלל שסטודנטית אחת נחקרה במשטרה -וטוב שכך, אלא בגלל הניסיונות החוזרים ונשנים ליצור דה-לגיטימציה מסביב להליכים הדמוקרטיים שמתקיימים אצלנו.