אחת מ-14 המדינות שהצביעו נגד ישראל במועצת הביטחון הייתה אוקראינה. כתגובה ביטל בנימין נתניהו את ביקורו בארץ של ראש ממשלת אוקראינה. אם ביחסים שלנו עם יפן או אורוגוואי אפשר להסתפק בקריאת השגריר שלהן לשיחת מחאה בעצם חג המולד - עם אוקראינה יש לנו חשבון אחר. מה שמותר לרוב המדינות בעולם - אסור לה. את הסכין שלה היא כבר תקעה בנו מיליון פעם, על הפעם הזאת אי אפשר לשתוק.
אוקראינה, כמו גרמניה וליטא ופולין, אינן יכולות להרשות לעצמן מותרות מהסוג הזה. גם אם הראש מבין שהן נכנעו ללחץ ישיר מהבית הלבן, ושביחסים בינלאומיים הכל עניין של אינטרסים - יש לעם היהודי חשבון עם האוקראינים שלא יסולק לעולם. הם לא רשאים להוסיף עליו יתרת חוב בהצבעה נגדנו.
אוקראינה הרשמית לכאורה אינה אנטישמית. הראיה - ראש הממשלה שביקורו בוטל הוא וולודימיר בוריסוביץ' גרויסמן. יהודי. מה שמאפשר לאנשי האופוזיציה לכנות "ז'ידי" - "יהודונים" - את כל מתנגדיהם.
אבל האנטישמיות העממית, התרבותית, ההיסטורית, נפוצה ועמוקה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו באוקראינה 2.4 מיליון יהודים. היום חיים בה כרבע מיליון. ההיסטוריה האוקראינית טבולה בדם יהודים. בוגדן חמלניצקי, שטבח כחצי מיליון יהודים בפרעות ת"ח ות"ט, הוא גיבור לאומי. והוא לא לבד. עוד "גיבורים" כמוהו מונצחים בכל רחבי אוקראינה.
בפרלמנט מכהנות מפלגות גזעניות ואנטישמיות: "סבובודה", שקוראת לשחרור אוקראינה מ"המאפיה המוסקבאית-יהודית" ומפיצה עותקים של "מיין קמפף" וה"פרוטוקולים של זקני ציון", ו"המפלגה האוקראינית השמרנית", שמנהיגה, גיאורגי שצ'וקין, רקטור האקדמיה האזורית לממשל, פרסם ספר בשם "אגדת המאה" על "רצח העם האוקראיני בידי היהודים".
כמיליון וחצי יהודי אוקראינה נרצחו בימי ההשמדה. מיליון מהם - על אדמתה. הגרמנים לא יכלו לעשות זאת ללא סיוע פעיל ונלהב של רבבות האוקראינים אשר שירתו כשומרים בכל מחנות ההשמדה שהוקמו בה, ובכוחות העזר המשטרתיים. אלפי "דמיאניוקים" היו ביניהם, גם אם לא כל אחד מהם היה "איבן האיום" מטרבלינקה. דיביזיית אס-אס אוקראינית השתתפה יחד עם יחידות האיינזץ-גרופן הגרמניות בהשמדת העם היהודי. וגם אלו מתוכם שנלחמו בגרמנים וברוסים, כמו הכנופיות של סטפן בנדרה - רצחו כל יהודי שמצאו מסתתר ביערות או באסם. גם פסל של "הגיבור הלאומי" הזה מוצב בכיכר ראשית בלבוב. ה"בנדרובצ'ים" שלו התמחו בסריקות בכפרים וביערות ורצחו אלפי יהודים שהצליחו להסתתר, ובהם מאות רבות של ילדים.
בגיא ההריגה שליד קייב, באבי יאר, רצחו הגרמנים והאוקראינים שותפיהם בתוך יומיים, בערב יום הכיפורים תש"ב 33,771 איש. ועוד כ-15 אלף בחודשים הבאים. מאות האוקראינים שדחפו את היהודים לבורות וקברו גוססים רבים בעודם בחיים, והתגאו במעשיהם - "לא זכרו דבר" לאחר מכן.
נשיא אוקראינה יושצ'נקו ביקר בארץ ב-2007 וגינה בנאומו בכנסת את האנטישמיות, אך התעלם מחלקם המכריע של האוקראינים בהשמדה. רק כשנפגש עם שר החוץ (דאז) אביגדור ליברמן ב-2009, הודה כי "בני עמי השתתפו ברצח של יהודים". מה שלא הפריע לו כעבור שנה להכריז על רומן שוחביץ, שרצח אלפי יהודים - לגיבור לאומי. וגם סטפן בנדרה זכה אז לתואר כזה, ורק בזכות הסערה הבינלאומית שהתחוללה נשלל ממנו התואר.
האוקראינים היו שותפים חשובים ברצח העם היהודי באירופה. שנאת ישראל רצחנית אפיינה את האוקראינים עוד שנים רבות לפני "מרד הקוזאקים" של חמלניצקי. וגם אחריו. ועל חלקם בפשע הוסיפו בשנים שלאחר מכן את פשע ההכחשה וההשתקה.
הפוגרום הדיפלומטי
לפני כ-20 שנה שימשתי קצין הרפואה הראשי של צה"ל, וזכיתי לביקורו של מקבילי האוקראיני. כנהוג הביא לי שי: אלבום תמונות נאה של קייב הבירה. מיד כשפתחתי את הספר נפלו עיני על תמונת פסלו של חמלניצקי בכיכר הראשית של קייב. בניגוד לנימוס המקובל החזרתי לו את הספר ואמרתי לו שאצלנו הוא ידוע כרוצח המונים. לא ייתכן, הגיב הקרפ"ר האוקראיני. הוא הגיבור הלאומי שלנו. מעולם לא רצח יהודים. חצי מיליון, אמרתי לו. במיתות המשונות והאכזריות ביותר שהדמיון האנושי החולני ביותר יכול להעלות על הדעת. ודאי טעות בידך, התעקש האוקראיני. הוא היה אציל קוזאק ללא רבב. הוא הרג פולנים, רוסים, טורקים - אבל לא יהודים. אולי ההיסטוריה של המאה ה-17 לוטה בערפל, חשבתי. אך בדיוק לפני חודשיים נחנכה בקייב גם אנדרטה לסימון פטליורה, שטבח לפני מאה שנה רבבות יהודים. גם רחוב ראשי בעיר קרוי על שמו. כשנוצח בידי הרוסים נמלט לגלות בפריז. שם מצא אותו צעיר יהודי, שלום שוורצבארד, שחיסל אותו בחמש יריות אקדח. במשפט סיפר איך רצחו אנשי פטליורה את בני משפחתו. שוורצבארד זוכה במשפט. אך את יום השנה למותו של פטליורה בשלהי יוני 1942 ציינו האוקראינים ברצח 6,000 יהודים בלבוב, בחגיגת טבח שכונתה "ימי פטליורה".
האנטישמיות האוקראינית לא השתנתה מימי חמלניצקי ועד ימינו. כאז כן עתה מאשימים האוקראינים את היהודים בצליבת ישו, בקומוניזם, בתמיכה ברוסיה, במשבר הכלכלי שלהם ובכל אסון וצרה. העובדה כי ראש ממשלת אוקראינה היום הוא יהודי, מפתיעה ככל שתהיה, אינה מוכיחה כי האנטישמיות פסה מן העולם באוקראינה. לכל המיליונים שלא בחרו בו היא הוכחה ניצחת כי היהודים שולטים בכל העולם, מוצצים את דמם של האוקראינים ובכוח כספם וערמומיותם גם כבשו את השלטון במולדת האהובה.
אינני מנסה להמעיט באחריות המוטלת על נשיא ארה"ב ברק אובמה להחלטה במועצת הביטחון. הלחץ הישיר שהפעיל על כל החברות במועצה הביא גם את אלו בהן שביקשו להתנגד או להימנע - לתמוך בערבים. אך יש מדינות שבהן שנאת ישראל עמוקה ומושרשת ורצחנית מאות דורות. ובהן לא הייתה מלאכתו של ברק אובמה קשה במיוחד. אוקראינה היא אחת כזאת. הכחשת חלקה בשואה, הנצחת זכר הרוצחים והשתתפותה של אוקראינה ב"פוגרום הדיפלומטי" שנערך בנו באו"ם מעידות כי צדק נתניהו כשביטל את ביקורו של גרויסמן בירושלים. אם החלטת מועצת הביטחון כולה הייתה יריקה בפרצופנו - זו של האוקראינים הייתה גם מוכתמת בדם.
זה שלוש שנים נמשכת מלחמת אזרחים באוקראינה. המדינה משוסעת בין המזרח הפרו-רוסי והמערב הפרו-אירופי, נאבקת נגד כיבוש קרים וסיפוחה. אנחנו יכולים להתבונן בהם מרחוק ולדעת: מגיע להם.