שביתות של איומי סרק שלא יוצאות לפועל פוגעות בנו ובמאבק שלנו. יתרה מכך, הסתדרות המורים עושה דברים לחוד, ואילו ארגון המורים עדיין לא ברור עוד מה תפקידו בכוח. אנחנו לא רוצים לעורר אנטגוניזם, חשובה לנו התמיכה של ההורים והתלמידים, יש לנו מטרה משותפת - חינוך הוא לב לבו של האדם והאזרח במדינת ישראל.
כמי שלקחה חלק בוועדות שכינס משרד החינוך ומאמינה שבאמת הבינו את גודל המחדל ואת המצוקה, עדיין לוקח לדברים זמן לקרות וזה לא מספיק. כשעדיין יש מורים שלא קיבלו את הנסיעות ואת התגמולים ושהשנה ממשיכה ואוטוטו אנחנו מסיימים מחצית, זה הזוי. זה פוגע בנו ובתלמידים ובסופו של דבר פוגע במדינה.
אי אפשר להמשיך להתנהל ככה, צריך לעשות שינוי קולקטיבי משמעותי. התחילו עם המסקנות שצריכות לבוא לידי ביטוי ולהיות מיושמות בשטח בטווח הזמן הקצר. אבל עדיין, משרד החינוך, האוצר והארגונים צריכים להתעורר ולהבין שככה אי אפשר להמשיך, אי אפשר לצפות מאיתנו שנעבור על זה לסדר היום. אנחנו אוהבים את המקצוע וזו השליחות שלנו ואנחנו צריכים להתפרנס בכבוד.
מידת האופטימיות הולכת ופוחתת וחבל שזה מצב החינוך במדינת ישראל וזה מצבו ומעמדו של עובד ההוראה. חייבים לעשות משהו מידי בשביל לתת את המענה לאותם עובדי ההוראה שלא מקבלים את השכר בזמן ושכר הוגן. במחאה בתחילת השנה עשינו משהו אותנטי שהגיע מהשטח, מאיתנו, מדם ליבנו ואנחנו מצפים שאותם נושאי תפקיד, שרי הממשלה, המשרדים האחראים, ייקחו את המושכות לידיים ויטפלו בזה במיידי.
הכותבת היא מורה לאזרחות בתיכון אור בצור הדסה