"קל מאוד לתמרן עיתונאים כך שידבררו את המסרים שלנו", אמר בן רודס, סגן היועץ לביטחון לאומי של הנשיא היוצא ברק אובמה, בראיון שהעניק ל"ניו יורק טיימס". הוא לא הסתפק בדברי הרהב הללו, אלא פירט במה הדברים אמורים: "בעבר מערכות העיתונים החזיקו משרדים בחו"ל, כיום כולם חוסכים, כך שהכתבים שמדווחים מוושינגטון תלויים במידע שאנחנו מספקים להם על מה שקורה במוסקבה ובקהיר".
רודס, שחקן פוליטי מוכשר ביותר וציניקן חסר עכבות, חשף באותו ראיון מטלטל שהעניק לפני כחצי שנה איך הקים תעשיית שקרים וספינים, שתפקידה היה להשיק מסע תעמולה דיגיטלי, שיוליך שולל את הציבור האמריקאי ואת מקבלי ההחלטות כדי למכור את ההסכם עם איראן. "הכתב הממוצע הוא בן 27, בעל ידע מועט בפוליטיקה וחמוש בחשבון טוויטר עם אלפי עוקבים", אמר.
"לקחנו את האנשים האלה, יצרנו נרטיב והשתמשנו בהם כדי להפיץ את המסרים שלנו. במקביל, משום מקום החלו לצוץ לגיונות של מומחים לפירוק נשק במכוני מחקר ובמדיה החברתית, ואלה הפכו למקורות לכל אותם מאות כתבים שלרוב לא היה להם כל מושג במה מדובר. כך יצרנו 'תיבת תהודה תקשורתית' שהפכה ללהקת מעודדות ענקית, שהדהדה את המסרים שרצינו. הם בעצם אמרו דברים שנתנו תוקף למה שהם קיבלו מאיתנו כדי לדברר. כך שיווקנו את ההסכם עם איראן כהזדמנות היסטורית, סוג של הכרעה בין מלחמה לשלום".
על פי רודס ושולחו אובמה, המטרה מקדשת את האמצעים. וזו המנטרה שבה השתמשו בשבועות האחרונים גורמים נוספים בישראל, שאימצו את השיטה של רודס לבניית תיבת תהודה תקשורתית. המטרה במקרה הזה ברורה: הפלת בנימין נתניהו. האמצעים כולם כשרים.
השיטה מתבססת על שלוש צלעות: תקשורת, פוליטיקה ופעילות שטח ציבורית. השלב הראשון בשיטה כולל יצירה של אין ספור פרשות הקשורות בנתניהו ובבני משפחתו. הרעיון פשוט וגאוני: להפריח רצף אינסופי של חצאי אמיתות, קשרים מדומיינים ועסקאות אפלות כדי ליצור אווירת קונספירציה כללית. לתת תחושה שהעסק מסריח, ולדווח עליו ללא הפסקה בתקשורת.
את הדיווחים הללו מהדהדת להקת מעודדות ברשתות החברתיות, דרך קמפיינים שליליים שתפקידם ליצור בלבול והטעיה ולתת תחושה שהציבור מוטרד ודורש חקירה שתברר את האמת. גורמים סמויים מטעם משחררים סדרת רמיזות והאשמות ישירות ועקיפות על כך שמשהו רקוב בממלכה, ושחייבים לחקור את הדברים לפני שהבית יתמוטט.
בתזמון מתואם מתחילה שורת פוליטיקאים מן השמאל, שהמתינה בסבלנות עד שתושלם התשתית התקשורתית והציבורית, להפעיל לחץ פוליטי על היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה. כי הרי יש כל כך הרבה פרשות, והציבור לכאורה דורש לדעת את האמת. אל הלחץ התקשורתי והפוליטי חוברת, כאילו במקרה, קבוצה של פעילי שטח שמתייצבת מדי שבוע אל מול ביתו של היועץ ומפעילה עליו סוג של לחץ פיזי מתון לפתוח בחקירה.
מטרת הלחץ הציבורי-תקשורתי-פוליטי המתוכנן מראש היא ליצור אווירה שתאלץ את היועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחת חקירה, גם אם העובדות אינן מצדיקות את פתיחתה. כשנפתחת החקירה, שאיש איננו יודע באמת על מה היא מתקיימת, עוברים הגורמים לשלב הבא ודורשים שראש הממשלה יכריז על נבצרות או ישעה את עצמו, כי הרי יש חקירה, וראש הממשלה איננו יכול לנהל את ענייני המדינה כשהוא תחת חקירה.
והנה, קיבלתם מתכון מזורז להפיכה שלטונית מודל 2017. האמצעים דמוקרטיים לחלוטין: אין צבא שמשתלט על מרכזי הערים, אבל יש קבוצה מאורגנת, מתוכננת, מתוזמנת וממומנת, שמטרתה להפוך את סדרי השלטון בישראל. וזה שבישראל אמורים להחליף את השלטון על ידי בחירות דמוקרטיות? זה פחות חשוב. ומה לגבי העובדה שבינתיים החברה הישראלית נקרעת לגזרים, מתפלגת ומשוסעת? זה ממש לא משנה. כי יש מטרה, והמטרה מקדשת את האמצעים.
לפני מספר חודשים אמרה פרופ' רות גביזון, כלת פרס ישראל לחקר המשפט, "בדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים, ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית". עוד הוסיפה גביזון כי "לחברה הישראלית אין אמון במערכות הרלוונטיות במדינה: התקשורת, וגם - נורא ואיום - המשפט". זאת, לטענתה, מכיוון ש"השיח והמטרות הפוליטיות משתלטים עלינו, ואנחנו רותמים את כל הכלים להשגת המטרות שנראות חשובות".
בשבוע כזה, שבו הצבא, התקשורת, מערכת המשפט ועולם הפוליטיקה מתערבבים, נראה שהכרחי שנציב גבולות בין התפקידים, ובעיקר שנקפיד על העיקרון שאת ראשי הממשלה מחליפים בקלפי, בבחירות דמוקרטיות וחשאיות.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת.