רבים ממעיטים בערך העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. בעיניהם עדיף לנצל את הרצון הטוב של הממשל החדש לטובת "פרויקטים מעשיים", כמו בנייה בגושי ההתיישבות ומחוצה להם, חימוש חדיש לצה"ל, או טיפול בבעיה האיראנית. חלק מהם מביעים חשש מעימות ישראלי־אמריקאי אל מול כל העולם הערבי, על עניין שהוא מטבעו, לדבריהם, סמלי ולא משפיע על המתרחש בשטח.
אלה התבטאויות, שאותן ודומות להן ניתן לשמוע בירושלים מאז הודיע הנשיא דונלד טראמפ כי בכוונתו להעתיק את משכנה של שגרירות ארה"ב לירושלים. דיבורים כאלה, מפי אישים שאני מגדיר "מפא"יניקים לאומיים", מגיעים בחלקם מהצד של אוהבי ארץ ישראל בכל מאודם, הנגררים לתוך מדיניות הדונם ועוד עז של הציונות המעשית מצד אחד, ולפחד מאיומי העולם הערבי מצד שני.
צריך לעשות סדר בדברים: אלון מורה וקדומים לא קמו כמטרה בפני עצמה, אלא כדי לעגן את השליטה על ארץ ישראל ולבססה. מטרה אידיאולוגית שהינה גדולה יותר מחשיבות יישובים אלו כשלעצמם. מעלה אדומים לא קמה כמימוש חלום, מושא כמיהה עתיק יומין; היא קמה כדי שירושלים תחדל להיות יישוב קצה. מטרה אידיאולוגית ומעשית הגדולה מעצם הקיום של עוד יישוב.
מי שמתקשה להבין שירושלים וההכרה המפורשת בה כבירת ישראל שקולה כנגד אלף פרברים של אלקנה, עפרה, או מעלה אדומים, מבין, אולי, את הרמה המעשית הארצית של השליטה בארץ ישראל, אבל מחמיץ לחלוטין את הממד הרוחני. את המשמעות העמוקה של צעד כזה. אבל יש מי שדווקא מבינים זאת היטב. ההיסטריה הערבית מצביעה על כך. על העברת השגרירות הם מאיימים במלחמת עולם ואילו על בנייה ביו"ש, הם מאיימים בסך הכל (ובלי לזלזל) בעוד אינתיפאדה.
הם מבינים שההבדל בין שגרירות ארה"ב בתל אביב או בירושלים הוא תהומי ואי אפשר להפריז בחשיבותו. הוא משקף את ליבת הוויכוח למי הזכות על ארץ ישראל. תל אביב, העיר הלבנה, היפה, החדשה, שקמה על חוף הים בצפונה של ארץ פלשת, מסמלת את הפתרון לצרת יהודי אירופה על פי מתווה הרצל. מתווה שהעיקר בו הוא יצירת מקלט ליהודים נרדפים בארצות גלותם. היא האוגנדה המודרנית שלנו, הגלות הפנימית והרוחנית שלנו, המשדרת לאומות העולם שאפשר להכיר בנו ובו בזמן להתכחש להכרה. להיות עם ולהרגיש בלי.
צודקים וחכמים
ממשלת ישראל הייתה צריכה לברך ולהגדיר מטרות בקול ברור ונחרץ. לקבל את הודעת טראמפ בשמחה ובהתרגשות גלויה, ולהביע הכרת תודה על הנכונות שלו ליטול סיכון מחושב ולהביא לתיקון עולם אמיץ והיסטורי, בשעה שמדינות ערב סביבנו מפוררות ועסוקות בשלהן. הכרה בירושלים כבירת ישראל שקולה לסדר עולמי חדש. היא מסמלת עידן חדש. עידן שבו ניטל עוקצה של החלטת האו"ם האומללה הכופרת בקשר של העם היהודי לכותל המערבי. עידן שבו הקשר המובן מאליו של העם היהודי לירושלים, יכול להיות מונחל לעולם כולו בהינף דגל על בניין.
אנחנו הרי יכולים לספר לעולם על ההתיישבות היהודית הרציפה בעיר מאז שנת 1004 לפני הספירה. על כל שנות הריבונות היהודית, שבהן מלכו בה מלכים והתנבאו בה הנביאים ונוצרה בה התשתית הלאומית היהודית, הכרוכה לבלי הפרד בתשתית הדתית. אנחנו יכולים לתאר לעולם את מה שכל ילד יהודי יודע: איך הכמיהה לארץ ישראל במשך 2,000 שנות גלות התבטאה בתפילה היומיומית: "ותחזינה עינינו בשובך לציון", ואיך אנו מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו בכל חתונה וחג ומאחלים לעצמנו: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". אבל טריליוני מילים לא יעשו את מה שתעשה תמונה של דגל אחד כחול, אדום לבן על ראש מבנה בירושלים.
העברת השגרירות לירושלים היא אמירה פסקנית ונחרצת של הילד הזועק: המלך עירום. הנה, הגיע לעולם הילד הזה בדמות נשיא שאינו מפחד. הוא מתריס נגד מה שמעוות. הוא לא חושש לתקן. הבעיה היא שאצלנו הגלותיות כל כך עמוקה, שגם כשמגיע נשיא אמריקאי שעשוי להגשים את החלומות הרטובים שלנו, אנחנו מפחדים מהצל של עצמנו. אחרת אי אפשר להבין כיצד עברנו בשתיקה על כך שג'יימס מאטיס, שר ההגנה המיועד של הנשיא הכל כך ידידותי הופיע בסנאט בשימוע לאישור כהונתו ואמר שבירת ישראל, לדידו, היא תל אביב. איש לא קם להזכיר שהקונגרס על שני בתיו קיבל בשנת 1995 חוק המכיר בירושלים כבירת ישראל.
לדעתי, אף אחד לא זכר. שהרי זה גורלם של חוקים שאין מעשה לצדם. דינם להישכח מהלבבות. זו בדיוק הסיבה שבגינה העברת השגרירות לירושלים מבטאת יותר מכל את התמיכה וההזדהות האמיתית של הממשל החדש כלפי ישראל. זהו איתות לשכנינו ול"ידידינו" באירופה, שהקדנציה שלנו כשעיר לעזאזל הסתיימה.
אני מצפה שההנהגה הישראלית תרים את הכפפה ותיתן הרבה יותר מגיבוי מלא להודעה של טראמפ. שחס וחלילה לא יתברר שהנהגת המדינה מפחדת מהכרה אמיתית בירושלים כבירת ישראל. שחס וחלילה, לא יאמרו בגויים, שאנו מפחדים לבטא את ריבונותנו בירושלים, משום שאנחנו לא באמת הריבון בה.
ובמיוחד בנימין נתניהו. לביבי זו הזדמנות פז שאין בלתה, להיכנס ולהירשם בהיסטוריה לא רק כעוד ראש ממשלה. אם מהחקירות נגדו לא ייצא כלום כי אין בהן כלום, אז הוא יהיה המנהיג הישראלי שהחזיר עטרה ליושנה וחיזק בריחי שעריה של ירושלים בעת המודרנית. ואפילו לו התברר כי נפל פגם אסתטי, או אחר בהתנהלותו, הרי גם אז, אם שגרירות ארה"ב תעבור לירושלים בימי כהונתו, כל דבר אחר יהפוך לטפל. נתניהו יירשם בתודעה הלאומית כמי שחידש את מלכות דוד והעניק לירושלים מחדש ובאומץ לב את המרכזיות הרוחנית, המדינית והמעשית שהעם היהודי מייחס לה.
טראמפ נבחר כי לאנשים נמאס להיות חכמים, הווה אומר: ותרנים וחלשים, במקום להיות צודקים וחזקים. זה מה שנדרש מהנהגת המדינה עכשיו. לעשות את מעבר הפאזה מחלשים, פחדנים, וותרנים - ולכן "חכמים" - לאמיצים, חזקים, עומדים על שלנו ולכן "צודקים". להיות צודקים, זה לא ההפך מחכמים. צודק או חכם לא נמצאים תמיד על סקאלת החוכמה־טיפשות. במקרה הזה הם דווקא נמצאים על סקאלת העוצמה־חולשה.