האזהרה של רקס טילרסון, מזכיר המדינה של ארה"ב, שאמר שארצו לא מורידה מהשולחן את האפשרות לעשות שימוש בכוח צבאי, היא תוצאה של תהליך שבו רף הרטוריקה הפך להיות אגרסיבי ואלים מאוד. בהתבסס על אירועי העבר, וגם על המחקר והתיאוריה המוכיחים זאת, לעתים יש נטייה לאמירות קיצוניות להפוך למעשים ולדרדר את המצב לכדי התנגשות בין הצדדים. במיוחד בגלל שהצד הקוריאני הוא צד מאוד תזזיתי, עצבני, חש שהוא במצור וכל המהות של הנשק האסטרטגי שהוא מחזיק נועדה להרתיע פגיעה חיצונית, בעיקר אמריקאית, בשלטון. האמירה הזאת יכולה ליצור מציאות עתידית, וכיוון שהיא נאמרה היא עשויה לדרדר את המצב לכדי התנגשות בין הצדדים.
אנחנו יכולים לראות את המתח עם קוריאה הצפונית. יש צורך לחבר אותו גם להתנגשות בין ארה"ב לסין כיוון שסין היא המדינה היחידה אולי שיש לה יכולת השפעה מסוימת על קוריאה הצפונית והמתח על ארה"ב וסין למעשה משפיע על המתח בין ארה"ב לקוריאה הצפונית ולהפך. לאחרונה הוצבו מערכות הגנה נגד אפשרות עתידית שקוריאה הצפונית תעשה שימוש בנשק תלול מסלול כזה או אחר. זה הוביל בסופו של דבר למתח עם סין, מכיוון שהיא טוענת שזה פוגע בביטחון שלה.
הזדמנות לישראל
יש פה משחק משולש, אפילו מרובע, שבו כל אחד מהצדדים משתמש בשחקנים משניים – ארה"ב עושה שימוש בסין, מאיימת עליה בעקיפין עם המערכות הללו וקוריאה הצפונית מאיימת על שחקנים משניים דוגמת קוריאה הדרומית ויפן כדי להשפיע על השחקן הראשי שעומד מולה.
מבחינת הממד האישי, המנהיג הנוכחי של קוריאה הצפונית הוא מנהיג צעיר שנדרש בתחילת הדרך להוכיח את עצמו מול הגווארדיה הוותיקה, גנרלים שאתגרו אותו כל הזמן והוא אימפולסיבי מאוד. כרגע ההתנהלות בין שתי המדינות מושפעת כמובן מהכניסה של טראמפ ומאופיו המוחצן והנוטה לקיצוניות, וזה עשוי להיות נפץ או טריגר להתלקחות בין שני הצדדים. צריך להביא זאת בחשבון. אבל הצוות של טראמפ - טילרסון, ג'יימס מאטיס ומקמאסטר - הם אנשים מנוסים ויציבים מאוד, שקצת מאזנים את התזזיתיות של טראמפ.
כל עוד המאבק בין שני הצדדים לא התפתח לכדי מהלומות, הוא יכול לסייע לאינטרס הישראלי בכך שאם נצליח לקשור מול הממשל האמריקאי את הקשר בין קוריאה הצפונית לאיראן ולשחקנים אחרים במזרח התיכון, כמו סוריה לדוגמה, נוכל לנתק קשרים כאלה, בעיקר בנושא הטילים והגרעין.
הכותב הוא גאו־אסטרטג מומחה למדיניות ביטחון לאומי והמזה״ת במרכז הבינתחומי, הרצליה