לאסטרטגיה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במזרח התיכון שלוש פינות. את הפינה הראשונה הניח בסעודיה, את השנייה הוא מניח כעת בישראל ואת השלישית יניח מחר בוותיקן. זהו חיבור בין־דתי, שעניינו מלחמה בטרור והשכנת שלום.
האיש שמעולם לא הקדיש תשומת לב גדולה מדי לערכים ולדיפלומטיה הפך את מסעו הראשון למזרח התיכון למסע של שלום ופיוס. טראמפ ממשיך להפתיע. אפילו אם נניח שהממשל המקצועי הוותיק ועוזריו האישיים מכוונים אותו, עדיין ברור כי לא היה נוקט לשון זו אילולא הרגיש נוח איתה. וכך ראינו אותו בסעודיה, מדינה מוסלמית, קושר קשרי ידידות ומחזק את הברית ההיסטורית בינה לבין ארצות הברית באמצעות עסקאות נשק אדירות. זאת אותה סעודיה, שחלק מהטרוריסטים מפיגועי 11 בספטמבר 2001 היו אזרחיה. ואף מילה, כמובן, על איסור כניסה לארצות הברית למוסלמים, כפי שניסה לחולל בשבועות הראשונים לכהונתו. את תמונתו רוכן לעבר מלך סעודיה כדי לקבל עיטור כבוד עוד כנראה יעלו באש באתרי ימין אמריקאיים.
את הרוח הזאת טראמפ מביא גם לישראל. ישראל מורגלת למחוות ידידותיות של נשיאים, ולטראמפ יהיה קשה לעקוף את קלינטון או בוש (את אובמה, כמובן, לא יתקשה, אף שביקורו בישראל נחשב מוצלח ביותר), אבל כאן הוא יצטרך להיות יצירתי יותר ולהשתמש ביכולות העסקיות שלו ובכושר לנהל משא ומתן, כדי לדחוף את הישראלים והפלסטינים לשולחן הדיונים. בסעודיה הוא נתן וקיבל, השאלה היא אם זה יעבוד כאן. האווירה הנוחה עלולה להשתנות, אם יתברר כי שני השותפים מעדיפים להתרחק זה מזה. קרוב לוודאי שהם יאמרו דבר אחד אבל יעשו דבר אחר. במחוות בלבד יהיה קשה לשכנע את נתניהו ואבו מאזן לחדש את תהליך השלום. אף אחד מהם לא ירצה להגיד "לא", אבל ספק אם יאמר "כן". שניהם יסמכו על הצד האחר שיגיד "לא".
ממשל טראמפ הוא בראשית הדרך. חריקותיו נשמעות למרחוק, ובבית מחכה לו חקירה בעניין הקשרים בקמפיין הבחירות עם רוסיה. קשה לראות מאין ישאב את האנרגיות ויניע את התהליך ברגע הזה, אבל אולי יצליח לפחות לחמם את המנועים לקראת המראה.
בכל מקרה אסור לשכוח שהאיש רוצה להצליח, והוא מריח שיש לו סיכוי לעשות זאת דווקא פה, במקום שקודמיו נכשלו בו בזה אחר זה. מעבר לכך, לישראל יש סיבות רבות להיות מרוצה ברגע הזה. טראמפ מגיע לכאן מיד בתחילת כהונתו; ניכר כי יחסי הזוג טראמפ והזוג נתניהו הם טובים, וקשר אישי חשוב בעולמנו, להוציא את הבלבולים והאי־נעימויות שקדמו לביקור. טראמפ מגיע לירושלים בשעה שישראל חוגגת 50 שנה למלחמת ששת הימים ולשחרור העיר. אם לא יקלקלו את הביקור בעוד כמה תמונות סלפי או שטויות אחרות שאנחנו מסוגלים לייצר, הוא יהיה ביקור מוצלח.
האחריות נופלת גם על נתניהו. אסור להתפתות לרגע החסד הזה. הוא עלול לעבור במהירות, מהר יותר ממה שאנו מצפים. ארצות הברית הייתה ונשארה ידידה גדולה של ישראל. מעבר למחלוקות הפוליטיות, הן בישראל והן בארצות הברית, צריך לקוות שזה יהיה המסר העיקרי שהביקור הזה ישאיר אחריו.
הכותב הוא ח"כ בסיעת המחנה הציוני ומכהן כיו"ר השדולה ליחסי ישראל־ארצות הברית