רבים מהמגיבים על ממצאי דוח מבקר המדינה הסיטו את הדיון להיבט הפוליטי־פרוצדורלי. לכל אחד נוח לספר שהיריב הפוליטי חמדן יותר וכי שוד הקופה הציבורית נעשה רק בצד השני. גם מאמרו של קלמן ליבסקינד, שפורסם ב”מעריב” ב־20.5.2017, נכנס לשם וכך פספס את העיקר.
כשמדברים על צמצום הפערים החברתיים ועל חיזוק הפריפריה, הרי שיש לכל ממשלה כלים שונים, אשר חלקם באים מלמעלה וחלקם מלמטה, מהשטח. גרעין הוא כלי שבא מלמעלה, ולכן ישנה חשיבות גדולה לבחון את פעילותו ולמדוד את השפעתו. קבוצת התיישבות נטולת התנשאות עשויה להביא ברכה רבה. ואולם קבוצה הפועלת אחרת עלולה לעקוף את המוסדות המקומיים הקיימים ולגרום לניוונם, תוך הברחתה של האוכלוסייה המקומית והעצמת פערים חברתיים.
אני שמח שכיום המונופול התקציבי הצטמצם, וכי יש שותפות עם גרעינים חילוניים ואחרים. אולם זו נקודה אחת מני רבות. בסופו של דבר, עדיין אלה ואלה באים מלמעלה. לקבוצות מוחלשות בפריפריה אין יכולת, ולעתים גם רצון, לקבל תקצוב, דבר שמעניק יתרון מעוות לאלה שבאים דרך תנועות אידיאולוגיות מלמעלה. כאן נמצא האתגר המרכזי על יתרונותיו ועל חסרונותיו.
מתייגים כשמאלנים וממשיכים
אנשים שקראו את דוח המבקר נתקעו בחלוקת התקציב, אך לא המשיכו לעמודים העוסקים במטרת התקציב. כך מסכם המבקר: “תקציבי המדינה ניתנו לעמותות ללא כל בקרה על מהות הפעולות שעליהן לבצע ועל יישום הפרויקטים. יש לראות בכך ליקוי חמור בסדרי מנהל תקין, הן של החטיבה להתיישבות והן של משרד הבינוי, שתקצבו את הגופים אך לא פיקחו ולא עקבו אחר תפוקותיהם. המשרדים גם לא קבעו מדדים להערכת האפקטיביות של פעילות קבוצות ההתיישבות, והיא לא נמדדה”.
לצערי, בשיח של הימים האחרונים, מולד, ח”כ סתיו שפיר ויריב אופנהיימר הם עלה התאנה המאפשר לטעון “שמאלנים” וכך לפטור את הטיעונים בלי לדון בהם. אז נכון שמאז ומעולם היו תופעות של כספים קואליציוניים שמחולקים בדרך לא דרך. האם זה מכשיר את הבעיה?
רבים מדברים על תקצוב הגרעינים באזור המרכז אך מפספסים את הדיון על גרעיני הפריפריה ועל מטרת העניין. האם, למשל, הייתה הצדקה לממן את הגרעינים התורניים שהקימו תלמוד תורה פרטי שעקף את בית הספר הדתי הציבורי המקומי? האם הייתה הצדקה לממן את הגרעינים התורניים שיצרו מוסד המסנן את האוכלוסייה הדתית המקומית?
רוב הגרעינים ממלאים תפקיד חשוב בחידוש קהילות ובבניית הארץ, אך הכיצד נוכל להתעלם מכ־30 גרעינים, להערכתי, שפספסו את מטרתם החברתית? הם אינם סתם מפעלים שלא צלחו - הם אלו המזוהים לרוב עם תפיסותיו של אורי אריאל. זה שנים רבות גרעינים כאלה מקבלים מימון נדיב במעטפת חברתית ללא הצדקה. וכשנוספו לאחרונה גרעינים של השומר הצעיר, האם זה אמור להרגיע? דווקא העובדה שכל מי שביקש כעת תמיכה - קיבל, היא שצריכה להדאיג אותנו. מסירות נפשם של אנשים טובים אינה יכולה למנוע מאיתנו לשאול מה הייתה השפעתם על המקום שאליו הגיעו. זו ההזדמנות לתיקון הליקויים ולא לתירוצים בנוסח “גם מפא”י עשו כך”.
הכותב הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה