תגובת העיתונאי קלמן ליבסקינד לדוח מבקר המדינה, שהתפרסמה ב"מעריב" ב־19.5.2017, נראתה כמו תוצר של תדרוך שהגיע מלשכת השר אורי אריאל וכניסיון נואש להגן על שמו הטוב. אלא שגם הפעם צריך לדייק בעובדות שהביאו לבדיקת מבקר המדינה ולקביעה הנחרצת של רשות שלטונית מוסמכת כי "שר הבינוי דאז אורי אריאל, שהיה לו קשר אישי למקורביו הפוליטיים וליועצו, נושא באחריות לכשלים שהועלו".
הטענה של ליבסקינד כי לא רק עמותות ימין קיבלו את הכסף היא בגדר התחמקות של ממש. איש לא טוען את זה ומעולם לא טען את זה. נראה שליבסקינד ממציא טענה, רק כדי שיוכל להפריך אותה. קוראים לזה מסך עשן. מה כן טוען המבקר? שראשי עמותות, מקורביו הפוליטיים של אריאל, התערבו בתהליך הקצאת הכספים ושיפצו מכרזים, וכך כספים שייועדו לפריפריה הלכו למקומות אחרים, כמו רמת אביב ג' ורעננה. עמותות הפועלות ביישובים המוחלשים ביותר זכו לסיוע הקטן ביותר: ארבעה מיליון שקלים בסך הכל, שהם 6% מהתקציב השנתי. לעומת זאת, עמותות הפועלות ביישובים בעלי פרופיל חברתי־כלכלי גבוה ובינוני קיבלו סיוע שנתי של 49.5 מיליון שקלים. עוד נתון מעניין: על פי תחקיר מולד, 81% מהגרעינים הנתמכים שקיבלו כספים היו גרעינים תורניים.
ליבסקינד אף הסביר בהמשך כי כולם תוקצבו לפי אותם קריטריונים, וגם אם "אצרח אלף פעמים" שזה לא נכון, לדבריו, התקצוב הוא אחיד. האומנם? מספיק לקרוא את הדוח. לפיו, מקורבי השר שינו את הקריטריונים, כדי שבמקום שהכסף ילך לחיזוק הפריפריה, הכסף יגיע לעמותות שלהם. ולמי שמטיל ספק כתב המבקר כך: "פעולות פסולות אלה הביאו לכך שמשרד הבינוי והחטיבה להתיישבות קבעו אמות מידה למתן הסיוע, כך שלא היה הבדל בין עמותות שפועלות ביישובים מוחלשים לבין אלה שפועלות ביישובים חזקים במעמד חברתי־כלכלי גבוה, ולהוצאה של עשרות מיליוני שקלים מקופת המדינה לשם תמיכה בעמותות שחלק מפעולותיהן אינו עולה בקנה אחד עם תכליתה של החלטת ממשלה".
אחרי ההתחמקות מגיע תורה של הטענה כי מדובר בכספים קואליציוניים. לפי ליבסקינד ולשכת השר, אריאל היה יכול להעביר את כל הכספים הקואליציוניים שלו ישירות לגרעינים התורניים ואפילו לחינוך הממלכתי־דתי. אך מה לעשות שאריאל ישב בזמנו במשרד השיכון ולא היה שר חינוך. מה גם שבמשרד החינוך מקורביו הפוליטיים ועושי דברו לא היו יכולים להתערב ולשפץ את הקריטריונים בצורה חופשית ובלתי חוקית כזאת, כמו שלטענת המבקר הם עשו בחסות האפלה של החטיבה להתיישבות. הרי תקציב החטיבה להתיישבות חסוי ובלתי שקוף. כך אריאל היה יכול לשלוט על הכסף ולדאוג שהאנשים שלו בעמותות יהיו תלויים בו ושהם יתייצבו ביום פקודה. ולפי דוח המבקר, זה בדיוק מה שהם עשו: ביום הבחירות אריאל זימן את הגרעינים התורניים ודרש מהם להתייצב בקלפיות של הבית היהודי (ליבסקינד שכח להתייחס לזה למרות המקום שהקצה לכך המבקר בהצביעו על קשר פסול זה).
הטענה כי מדובר בכספים קואליציוניים היא טענה שעד כה לא נשמעה ולא נמסרה, גם לא למבקר המדינה לקראת סיום חקירתו, כשאפשר לשר להגיב על ממצאיו. זאת טענה מביכה, משום שהקצאת תקציבים במסגרת הסכמים קואליציוניים אינה פוטרת אף אזרח, ובוודאי שלא נבחר ציבור, מלפעול על פי חוק. כספים קואליציוניים הם לא כסף בזבוזים. בסופו של יום, לפי דוח המבקר, מקורבים פוליטיים שיפצו מכרזים, התחזו לעובדי מדינה, לקחו כסף מהפריפריה והזרימו אותו לעמותות שלהם. כתב ההגנה עליהם, שהגיש ליבסקינד, חלש ביותר.
הכותבת היא מנכ"לית מולד, המרכז להתחדשות הדמוקרטיה