מערכת הבחירות בצרפת סיפקה כותרות לאורך שנה שלמה. מועמדים בלתי צפויים ומאבקים בין ימין לשמאל, שבסופו של דבר הסתיימו בניצחון דחוק של השמאל הליברלי בראשות עמנואל מקרון. המטרה הראשונה של מקרון היא להדגיש את אחדותה של צרפת, בפנים ובחוץ. מדובר במשימה קשה עד בלתי אפשרית, בימים שבהם העולם הגיאופוליטי נמצא בתנודה חריפה. רק לפני כמה ימים בריטניה השכנה הוכיחה שגם היא לא חפה ממשברים פוליטיים בתום מערכת בחירות סוערת, שהשאירה את הממלכה בבלבול אדיר.
הנשיא מקרון נבחר עם פחות מ־20 מיליון קולות מתוך 47 מיליון ונאלץ בכישרון טקטי מרשים למנות לממשלתו אנשי מקצוע מהצד הימני של המפה. המסר העיקרי של מקרון הוא "צרפת מאוחדת". לכן, הוא מבצע שורת מינויים שמראה זאת: שר החוץ ושר הפנים מגיעים מהצד השמאלי של המפה, בקבינט קיים שוויון בין המינים (11 גברים, 11 נשים) והוא אף מבצע רפורמה בשוק העבודה הצרפתי. למרות הניסיון להוביל לאחדות צרפת, אסור לשכוח כי פחות ממחצית העם הצרפתי בחר לא להשתתף במערכת הבחירות הזאת. זה נתון חסר תקדים, המצביע באופן ברור על משבר אמון עמוק במערכת הפוליטית ובתחושה שהיא איננה משקפת את מטרות של שלטון דמוקרטי, המייצג את כלל הדעות בעם.
התוצאות מצביעות על ניצחון כמעט מוחלט של התנועה של הנשיא מקרון, רוב המועמדים של תנועתו באים מהמערכת האזרחית ללא כל ניסיון פוליטי. אם נזכרים בעובדה שלמעלה משלושת רבעי האזרחים בחרו שלא לתת את קולם לנשיא הנבחר, אפשר להניח שאת דרישותיהם הם יבחרו לבטא מחוץ למערכת הממלכתית, כלומר, ברחוב.
הפרלמנט אמור לייצג מפלגות שונות ורבדים רבים של החברה הצרפתית. בהיעדרם ובאי־יכולתם להשפיע על ההחלטות והחוקים העתידיים ולשנותם לטובת אותן קבוצות, נשאלת השאלה אם למרות עודף הכוח בפרלמנט הנשיא וממשלתו יוכלו לבצע את השינויים הדרושים להבראת צרפת, תוך התנגדות קשוחה ונחרצת במיוחד של הוועדים ושל נציגים אחרים של קבוצות חלשות בחברה הצרפתית. זו הסיבה שהמנהיגים מכל הקשת הפוליטית יצאו לקראת הסיבוב השני בקריאה נרגשת להשתתפות רבה. כך הם ינסו לשנות את הרכב הפרלמנט ולהבטיח חזרה אל השיח ואל הדיון הציבורי, ולא לרחשי הרחוב המוכרים מהתקופה האחרונה.
כותבת המאמר היא נשיאת הקמפוס הפרנקופוני באקדמית נתניה.