עו”ד דוד שמרון (פרשת כלי השיט) ושאול אלוביץ' (פרשת בזק) מככבים באחרונה בשני סיפורים, כאשר לפחות לפי הפרסומים הם מעורבים בניגוד עניינים.
נדמה לי שכאשר מדובר בשמרון ובאלוביץ', חזקת החפות נעלמת ונאלמת ומשפט התקשורת גורר אחריו את ההרשעות על ידי הציבור. זאת, כאשר טרם גובש אפילו סיכום ראשוני של החקירה אצל גורמי האכיפה.
עבירות ניגוד העניינים הפכו לסוג של מפלצת משפטית. הן נעות על הרצף שבין ניגוד קל, סביר ונסבל ואפילו מותר - ועד לעסקאות בעלי עניין, מניפולטיביות ושוחד. לכן, כאשר מדובר בניגוד עניינים, צריך גם לשים לב היטב באיזה מקום על הרצף מדובר.
מעבר לכך, יש טעם לפגם ביחס הציבורי והתקשורתי לעו”ד שמרון. כשלעצמו, אין זה פסול להיות קרוב משפחה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וזה גם בסדר גמור להיות היועץ המשפטי שלו.
השאלה היחידה הבעייתית בהקשר הזה היא האם הוא ניצל את הקרבה הזו כקרדום לחפור בו. עד כה, לפחות על פי הפרסומים וההדלפות, לא הוצגו ראיות כאלה ואפילו לא רמזים לכך.
יש לזכור ששמרון הוא עורך דין פרטי שבחר שלא להיות נסמך על שולחן הממשלה ולא לקבל ממנה שכר בגין שירותיו. לכן ראוי לגלות קצת חמלה וקצת סבלנות ולתת לו סיכוי סביר להסביר את עצמו ולהסיר את העננה השחורה הרובצת מעליו.