לאחרונה ציינו בכלי התקשורת ובשלל אירועים 50 שנה למלחמת ששת הימים, אולי האירוע המכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל. אלו ימים שמעוררים רגשות עמוקים בקרב נפגעי המלחמה והשלכותיה - יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים.
מלחמת ששת הימים הייתה זיכרון הילדות הראשון שלי. בהתחשב בשורשיו הישראליים של אבי ובמשפחתו הגדולה בישראל, אני זוכר את הדאגה הרבה בביתנו בצל הריצה למלחמה. אני זוכר גם את הריגוש של הניצחון. עד היום אני שומר את הכותרת של “הניו יורק טיימס” המכריזה על הצלחתה המדהימה של ישראל. בגיל 5, ובמשך שעות ספורות בלבד, חוויתי את התנודות הרגשיות הפרועות ביותר שנעו מפחד קיומי לחגיגת שמחה.
במבט לאחור, ברור היום כי זה היה רגע מעצב באופן שבו מדינת ישראל והעם היהודי נראים ומתנהלים היום, אבל בזמנו רק מעטים הבינו זאת. כתוצאה מניצחונה המדהים במלחמת ששת הימים, ישראל נעשתה חזקה ובטוחה יותר ממה שיכלו לחלום עליו החלוצים, כמו סבתא וסבא רבא שלי שהגיעו לישראל במאה ה־19.
עם זאת, ישראל עדיין עומדת בפני איומים קיומיים - על הדמוקרטיה שלה, על ערכיה ועל אופייה, על מקומה בעולם - אשר שורשם בכישלון להחליט מה לעשות עם השטח ועם העם שאותו כבשה לפני 50 שנה. כישלון זה מאיים לערער לא רק את ההישגים של הניצחון של ישראל, אלא גם את ההישגים המדהימים של 130 שנות הציונות.
ישראל חייבת בסופו של דבר לבחור: או להחזיק באדמה שזכתה בה ולשלב את אלה המתגוררים בה במדינת ישראל, או לחלק את הארץ לשתי מדינות ולאפשר לעם הפלסטיני לזכות בחירות וכבוד.
עשרות שנים של חוסר החלטיות יצרו יותר ויותר מחלוקת בעם היהודי. לכן, עם ציון 50 שנה למלחמת ששת הימים, כמה מחברי ובני משפחתי יצאו לרחובות כדי לחגוג את הניצחון ההיסטורי של ישראל, בשעה שאחרים יצאו לרחובות כדי למחות על הכיבוש ולבטא את זעמם וכעסם על 50 שנות אי־צדק.
אף שאני מוצא את עצמי בשתי הקבוצות, המיקוד שאליו אני קורא ברגע זה הוא של עבודה על בניית עתיד טוב יותר. על רקע העובדה שישראל עתידה לחגוג יום הולדת 70 בשנה הבאה, המחשבות של ארגון ג’יי סטריט עוסקות בשאלה: איזו מדינה היא תהיה בעשור השמיני או התשיעי שלה? האם סיפורו של העם היהודי במאה ה־21 יושפע מהכיבוש ומהסכסוך? האם נצליח כיהודים לעמוד בערכים היהודיים שלנו? האם הדמוקרטיה הישראלית תשרוד ותשגשג? האם בידודה של ישראל יגדל? האם יהיה זה סיפור על עמידתה של ישראל באתגרים הניצבים בפניה, על הקמת גבולות קבע וקבלת הכרה אזורית ובינלאומית? האם נספר יום אחד כיצד העם הפלסטיני רכש לעצמו את עצמאותו וחי לצד ישראל בשלום ובביטחון?
ברגע חיוני זה אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו, לא רק לחשוב על ההזדמנויות המוחמצות של העבר, אלא גם על הבחירות הדחופות של ההווה. לשם צריכות להיות מכוונת האנרגיות של אנשים כמוני, תושבי התפוצות אשר ישראל יקרה להם.
הכותב הוא נשיא ג'יי סטריט