בעמוד האחרון של פסק הדין בעתירת רביב דרוקר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, עורך "ישראל היום" לשעבר עמוס רגב ובעלי העיתון שלדון אדלסון, שניתן השבוע, מסתתרת אמירה אגבית אך ממזרית של השופט ניל הנדל. פסק הדין הורה למשרד ראש הממשלה לחשוף את תיעוד שיחות הטלפון בין נתניהו לבין רגב ואדלסון, ובהערה הסוגרת אצל הנדל (שפסיקתו היא אך ורק גיבוי לפסק הדין המרכזי של מני מזוז) הוא מוצא לנכון להרחיב את היריעה בהיבט אחד, קטן לכאורה.
"ישראל היום", כותב הנדל, ממלא תפקיד בולט בשוק. "בלי להידרש לניתוח מדויק של סמכויות שר תקשורת ביחס לעיתון, די ביחסי הגומלין בין התקשורת הכתובה למשודרת, ובהשתייכותם של שני הענפים לזירה תקשורתית רחבה שעליה אמון השר, כדי ללמד על זיקה ממשית בין תפקידו הציבורי של נתניהו לבין תחומי פעילותם של חבריו הוותיקים, עמוס רגב ושלדון אדלסון".
נתניהו, כך מסביר הנדל, ישב כשר תקשורת במשך שנתיים וחצי ושלט בשוק שבו יש לו סמכויות ישירות (שידורים), אך גם שלט בשוק שבו יש לו סמכויות עקיפות (עיתונים). כלומר, אף שאין לו סמכות ישירה על עסקי העיתונות, השפעתו על השוק הזה ברורה מאליה. הכיצד? בשל יחסי הגומלין הענפים, כל ההחלטות בתחום השידורים משפיעות על פרסומות, על הרייטינג, על רכש טאלנטים וכמובן גם על תקציב וחיות השידור הציבורי.
אין מדובר בעיסוק תיאורטי בדיון בפקולטה למינהל עסקים, אלא במורת רוח אקראית מן האופן שבו נתניהו דחף ידיו לעיסוק בכל תחומי התקשורת בשנים האחרונות. כזכור, ח"כ זהבה גלאון פנתה באביב 2016 ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בטענה שהחברות האישית בין נתניהו לשאול אלוביץ' מחייבת הסדר ניגוד עניינים של נתניהו בשבתו כשר התקשורת. מנדלבליט, בראייה פורמליסטית ומצמצמת, פירט את ניגוד העניינים בנוגע לעבודת שר התקשורת נתניהו בתחומי בזק, והתיר לו המשך עבודה וחופש פעולה ביחס לערוצים מסחריים, שידורי רדיו ותאגיד שידור ציבורי. באשר לתחום העיתונות המודפסת: מנדלבליט כלל לא נדרש לכך. העיתונים הרי אינם נמצאים תחת משרד התקשורת, הלא כן?
אלא שביוני 2016 מנדלבליט כבר ידע שנתניהו התערב באופן עמוק, על סף החשד לפלילי, גם בשוק העיתונות המודפסת. קלטות ארי הרו היו בידיו. ובכל זאת, הוא בחר לא להגיב. אין לו סמכויות פורמליות בעיתונות המודפסת, אבל יש לו חברים קרובים - שלדון אדלסון, עמוס רגב - כך טען נתניהו וממשיך לטעון במענה לעתירת דרוקר. והדבר היה ידוע לכל מי שעיניים ואוזניים לו. מזכיר הממשלה לשעבר מנדלבליט לא ידע זאת? ישב לו ראש הממשלה במשרד תקשורת, הפעיל לכאורה את מערכת הממשל כדי להיטיב את הסיקור שלו עצמו וסידר לעצמו יועץ משפטי שחיבר לו הסדר ניגוד עניינים דווקני. מישהו עצר לחשוב שמשרד התקשורת אמור להפעיל מדיניות למען אזרחי המדינה ולא למען האזרח האחד?
בפני בג"ץ תלויות עדיין עתירות של חברי כנסת שביקשו להדק ולהרחיב את הסדר ניגוד העניינים של נתניהו. תשובת המדינה לבג"ץ הייתה שאין בכך צורך כי מאז מאי 2017 נתניהו אינו שר התקשורת. אך בפני בג"ץ תלויה עדיין עתירת ארגון העיתונאים נגד חוק פיצול התאגיד, ויש עוד נושאי תקשורת המצויים בהליכים.
שופטי העליון יכולים לקחת את הפסקה האחרונה החותמת של הנדל וליישם אותה. עם ריבוי החברים המוצהרים והאויבים המדומיינים שנודעו בדיעבד בהקלטות הרו כחברי־נפש־לתחום־הדילים־המפוקפקים, קשה למצוא החלטות של משרד התקשורת תחת נתניהו שהתקבלו באופן ענייני.
הכותבת היא בלוגרית פוליטית ומייסדת "הפלוג", בלוג פוליטי