ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה אתמול (שלישי) לדוכן הנואמים בעצרת הכללית של או"ם והראה, שוב, שבכל הנוגע לנאומים בכלל, ולנאומים באנגלית בפרט, אין לו מתחרים גם לא בארצות הברית. ראש הממשלה רצה מאוד שהנאום שלו יהיה משודר בשעת צפיית השיא בישראל, שמונה וחצי בערב. אך כנראה ובאו"ם החליטו לדבוק בקו האנטי ישראלי ומיקמו את נאומו של נתניהו לשעה 22:00. לא עזרו הניסיונות לשכנע מנהיגים ממדינות אחרות לאפשר לנתניהו לפרוץ היישר לתוך מהדורות החדשות וליינאפ הדוברים נותר כפי שתוכנן.
זה לא הפריע לאנשי לשכתו לעדכן את כלי התקשורת בישראל כי הנאום צפוי להתרחש בשעה שמונה וחצי, זאת למרות שמבט חטוף ברשימה היה מגלה שאין סיכוי שזה יקרה. אך מה שבטוח, ההמתנה יצרה ציפייה, וכמה דקות לפני השעה עשר עלה נתניהו לפודיום ובערוצי הטלוויזיה המרכזיים עברו מיד לשידור חי.
ראש הממשלה מגיע לעצרת הכללית אחרי ביקור מוצלח של 10 ימים באמריקה הלטינית וארצות הברית. נתניהו נראה כמובן נינוח, מלבד בימת הכנסת זהו אולי דוכן הנאומים המוכר לו ביותר בחייו הפוליטיים, עוד כשהיה שגריר צעיר בשנות ה-80. "אנו בעיצומה של מהפכה אדירה", פתח נתניהו את נאומו ויצר מתח לגבי זהות המהפכה. "מהפכה במעמדה של ישראל בקרב האומות", הוא פירט. חשוב לציין, כי דברים כמעט זהים אמר נתניהו גם בנאומו בשנה שעברה כשדיבר על השינוי המתחולל כלפי ישראל בעולם. שינוי שטרם חדר את קירות מטה האו"ם בניו יורק. אך זה יקרה במוקדם או במאוחר.
שנה עברה, שנה חלפה ומסתבר שהאו"ם טרם תיקן את דרכיו כלפי ישראל, נתניהו ציין את החלטת הגינוי נגד ישראל שיצאה מטעם ארגון הבריאות העולמי בעקבות פנייה של סוריה, כמו גם החלטת אונסק"ו להכיר במערת המכפלה כאתר מורשת עולמי פלסטיני. אבל כאמור, כל זה נחלת העבר כי לדברי נתניהו "המהפכה מתחוללת".
מחולל המהפכה הוא הנשיא טראמפ. נתניהו הגה את שמו של נשיא ארצות הברית במהלך הנאום לא פחות מעשר פעמים, והודה לו שוב ושוב על נכונותו לעמוד לצד ישראל ולתמוך בה. בישראל של עידן נתניהו וטראמפ המעשים פחות חשובים, העיקר הן ההצהרות, המחוות, האווירה הכללית. טראמפ בשמונת החודשים הראשונים לתפקידו לא הורה על פעולה אופרטיבית אחת לטובת ישראל (לא העביר את השגרירות לירושלים, לא העניק הבטחה לגבי עתידה של ירושלים ויהודה ושומרון תחת שלטון ישראל). אבל הוא אומר את הדברים שערבים לאוזניים הישראליות וזה בימינו מספיק כדי לקבל שבחים על גבי שבחים.
הנקודה החשובה בנאומו של נתניהו שהוקדש ברובו הגדול לאיראן, הוא הצגת האלטרנטיבה לביטול הסכם הגרעין. אחרי שהמצדדים בהסכם טענו כי הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לעצור את איראן מלפתח פצצה גרעינית, נתניהו מצידו הציע ארבע חלופות להסכם שהן שתיים בעצם "יש לשנות אותו או לבטל אותו. לתקן אותו או למחוק אותו." במקרה בו יסתדרו כוכבי השמיים בטור הנדסי אחד ואכן ביטול ההסכם יעלה על השולחן הבינלאומי, אז מציע נתניהו לחזור לשיטה הישנה של "סנקציות משתקות" נגד איראן עד שתיכנע ותחליט להתפרק מיכולותיה לייצר נשק גרעיני. בינתיים, אפשרות כזאת נראת בלתי אפשרית, אבל איך אמר טראמפ יום לפני הנאום בעניין השלום עם הפלסטינים "ההיסטוריה אומרת שזה לא אפשרי, אני אומר שכן".
בגזרת הגימיק השנתי, שלף נתניהו באופן מטאפורי את המילון ה"עברי-פרסי", ובשונה מההערכות לפני הנאום, פנה דווקא לעם האיראני מעל לראשי מנהיגיו ואמר להם "אתם חברים שלנו". הוא אף הוסיף באנגלית כי יבוא יום והעם האיראני ישתחרר משלטון הטרור הרצחני של האייתולות ויוכל להבין כי ישראל היא חברה. נתניהו ציטט פעמיים מתוך התנ"ך ואף המליץ ליושבים באולם ובבית לקרוא אותו מפעם לפעם וציין כי הוא עושה זאת "מדי שבוע".
בנאומים בכלל, ובנאומיו של נתניהו בפרט, יש אפקט משכר. מצב שבו ראש ממשלת ישראל היהודית ניצב על בימת האולם ומקריא פסוקים מהתורה הקדושה אל מול עיניהם של הגויים, וכל זאת בשפה אנגלית רהוטה, קולחת שלפרקים מציבה את האנגלית של נשיא ארצות הברית באור מביך במיוחד, מהווה זריקת מרץ רצינית לאגו הלאומי. אבל כפי שנוכחנו לראות בעבר, לנאומים, מוצלחים ככל שיהיו, יש השפעה קצרת טווח אם בכלל. בסוף חוזרים המנהיגים אל ארצם ואל עמם. הואנשים החרוצים בעיקר אנשי משרד החוץ והכלכלה הם שעמלים על הידוק היחסים עם המדינות השונות ברמה הפרקטית, רמת השטח הסזיפית, היומיומית. ניתן להעריך כי אף מדינה שעוינת את ישראל, לא שינתה אמש את דעתה בעקבות נאומו של נתניהו.
מאידך, מערכת היחסים הקרובה של נתניהו וטראמפ, לה יכול להיות משקל אמיתי על מערכות היחסים של ישראל עם מדינות אחרות בעולם. היחסים הקרובים מאותתים למי שמעוניין בייקרו של הנשיא הלא צפוי שכדאי להיות נחמדים לישראל ואולי אפילו לנסות להתקרב אליה יותר ממה שתכננו בעבר. זהו כמובן יתרון חשוב, אך לצידו תאריך תפוגה ידוע מראש. טראמפ יעזוב את הבית הלבן בעוד 4 או 8 שנים (יש שנשבעים שהרבה לפני) ואז לא בטוח שהגב ההצהרתי הרחב שמעניקה ארצות הברית של טראמפ לישראל יהיה שם גם אחרי שיסגור את הדלת בבית הלבן. בינתיים ישראל נהנת מאור השמש החמים שמעניק לה טראמפ, גם אם הוא אור מדומה הבוקע מתוך מיטת שיזוף.