בשבוע שבו הודיע ראש הממשלה על שינוי אופן קבלת ההחלטות בעת יציאה למהלך צבאי, כך שהסמכות תועבר ממליאת הממשלה לקבינט בלבד, התקיים אחד התרגילים הצבאיים המשמעותיים ביותר שהיו בצה"ל בשנים האחרונות. רמת ההכנות לתרגיל הייתה מהגבוהות ביותר, והוחלט להזמין אליו את חברי הקבינט. במידה רבה הייתה זו גם תרגולת עבורם. אולם רוב השרים חברי הקבינט לא הטריחו עצמם לתרגיל, זאת אף שסוגיית התנהלות הקבינט התחדדה באופן דרמטי ופומבי אחרי צוק איתן.
דוח מבקר המדינה שהוכן בעקבות המבצע לא שיבח את עבודת הקבינט לפני המבצע ובמהלכו, ובוודאי הוסיף וחידד את הצורך לשפר את עבודת הקבינט ורמת המוכנות של השרים להחלטות הקשות שמונחות לפתחם. גם בדוח הפומבי שפרסמה ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת שעסקה בבניין הכוח, הייתה התייחסות קשה להיעדר המעורבות והמוכנות של הקבינט בצוק איתן.
הצעה זו והצעות דומות טרם קודמו על ידי הממשלה. מזכיר צבאי לקבינט הוא עניין מהותי ולא טכני. הקבינט לא יכול להסתמך על זמינות הגורמים האחרים כדי להתעדכן. הוא אינו יכול להיות גם תלוי באופן מוחלט בראש הממשלה לצורך כך. יתרה מכך, גרף הלימוד של כל חבר קבינט שונה, ומזכיר לקבינט יתרום לצמצום הפערים וייתן מענה לסוגיית הזמן שכל שר מקדיש ללימוד החומר וכו'.
יש לזכור שאת המערכת שנועדה לשרת תהליכי קבלת החלטות מושכלים, המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), מנטרל נתניהו שנים ארוכות, בין היתר באמצעות מינויים לא מתאימים או זמניים והחלשת מעמדה.
היעלה על הדעת שבעניינים רגישים כאלה יקבל ראש הממשלה החלטות חשובות לבדו? יאמרו ודאי אחרים שהיתרון הוא באופן מובהק לא רק העברה של הסמכות, אלא העברתה של האחריות. אולם בנושאים של ביטחון המדינה חשוב שיתקיימו דיונים ואפילו שאלות מצד מי שנחשבים מבינים פחות; לא אחת הם אלה שעשויים לזהות את נקודות החולשה.