כשביקרתי לאחרונה במכון שטיפת הרכב בקריית שמונה (אני תמיד שוכח שצריך לחכות לגשמים המלוכלכים של הסתיו), קרה לי מקרה מוזר: מתוך אזור ההמתנה, מעין מבנה פתוח וחשוף לכל רוח, נמלטה פתאום אישה לא צעירה וסיגריה בידה. "אני ממש מצטערת, מנחם", היא כמעט התחננה למחילתי, "אני מיד מכבה את זה". כששאלתי אותה מה הלחץ, היא השיבה: "אני יודעת שזה אסור", והוסיפה בזמן שמעכה את הסיגריה במהירות, "כבר שנים אני מנסה להיגמל מסיגריות ולא מצליחה". את הסיגריה היא כיבתה, אבל האשם בעיניה המשיך לבעור.



כמה ימים אחר כך, בבית קפה בשדרות רוטשילד בתל אביב, אני נהנה במרפסת מהרוח הנעימה ומקפה ומאפה של הבוקר ולא שם לב ששלושה שולחנות מאחורי יושבת אישה ומעשנת. מי כן שם לב? אישה אחרת, שנזעקה ממקומה וממש רצה אליה: "אני מבקשת ממך לכבות מיד את הסיגריה", היא פנתה אליה במשפט שהיה בו הכל חוץ מבקשה.



לשמחתי, אני לא מעשן. לפחות את ההרגל המגונה הזו לא אימצתי. בימים אלו, בלי שהודיעו לי רשמית, אני נחשב לקורבן: מעשן פאסיבי, אדם שכופים עליו אוויר מזוהם ומי שחייב להזדעק אל מול כל סיגריה שמציתים ברדיוס של קילומטר ממנו. אבל תסלחו לי, אני מסרב לקבל עלי את התפקיד הזה.



אולי אתם לא זוכרים, אבל מי שחי בישראל עד לפני 15־20 שנה באמת סבל: אנשים עישנו (על פי חוק!) בבתי קולנוע, ברכבות, במגרשי ספורט, בתוך מסעדות ולמעשה כמעט בכל מקום. אפילו בדרך לחו"ל החלק האחורי של המטוס נראה כמו שדה קרב, כשהמעשנים התקבצו לאזור שבו מותר היה להדליק סיגריות, לצערם של הדיילים.



זה היה אז - וזה היה רע לתפארת. לא רק בבריאות פגעו לנו, אלא גם בכל חוויה במרחב הציבורי. "תנו לנשום אוויר נקי", הייתה הססמה להפסקת העישון במקומות ציבוריים, והיא הייתה מוצדקת ביותר.



אבל הזמנים השתנו, תודה לאל, וכשעולה היום הצעת חקיקה בכנסת שרוצה לסגור את פינות העישון בנתב"ג, למשל, נראה לי שמישהו פה קצת הגזים. רק תחשבו מה עובר על המעשנים, שצריכים להידחס בתוך המאפרה המחניקה הזו כדי להספיק עוד סיגריה לפני הטיסה - גם את זה אתם רוצים לסגור להם?


קראתי לפני כמה חודשים ב"הארץ" מאמר נגד עישון, שבו הכותב מתלונן על כך שריח הסיגריות מהדירות של המעשנים מגיע אל החלון שלו. מזל שהוא לא הציע לערוך חיפושים משטרתיים בבתים פרטיים.



אין צורך לספר לי כמה עישון מזיק. אני מודע לנתונים ולמאמץ לצמצם את התופעה, אבל כל מי שמכיר מעשנים יודע שכמו כל המכורים האחרים - הם ימצאו דרך להדליק את הסיגריה שלהם. רובם לא גאים בעישון שלהם, רובם היו רוצים להפסיק, וחלקם ניסו ונכשלו פעם אחר פעם, אבל מה לעשות - לכל אחד מאיתנו יש המלחמה הפרטית שלו, ולא תמיד אנחנו מנצחים בה.



אולי במקום להילחם במעשנים תתחילו במלחמה בעישון: ההחלטה של הרמטכ"ל, למשל, להפסיק למכור סיגריות בבסיסי צה"ל הפתוחים, היא צעד חשוב בכיוון הנכון. בואו נדאג שלא יהיו מעשנים חדשים, שסיגריות לא יגיעו בקלות כזאת לידיהם של בני נוער ושלכולנו תישמר הזכות לנשום אוויר נקי. זה אומנם קשה יותר מאשר להציב עוד שלטים ולקבוע עוד איסורים - אבל יש סיכוי שזה יצליח. ועד שכל זה יקרה, תעשו טובה: תפסיקו לרדוף את המעשנים.