פעמים רבות אנחנו שואלים את עצמנו האם הפתעת מלחמת יום הכיפורים יכולה לחזור על עצמה בימינו או בעתיד. לא באותה צורה כמו אז, אבל אולי בצורה אחרת. או במילים אחרות, האם רוח התקופה ערב מלחמת יום הכיפורים, רוח ה"אני ואפסי עוד", ממתינה לנו גם עכשיו או בעתיד הנראה לעין? איני יודע, ובו בזמן איני רגוע. אמחיש זאת בעזרת שני מקרים.



הראשון הוא סדרת מאמרים שהתפרסמה ב־6 באוקטובר במוסף מעריב, המתארת איך אנואר סאדאת הונה כל הזמן את ישראל בתחום המדיני לקראת המלחמה, ואיך פסגת ההונאה הייתה הפעלתו של הסוכן הכפול אשרף מרואן. בהנחייתו ותחת פיקוחו האישי של סאדאת, הונה מרואן את ישראל ואת כל מערכת המודיעין שלה. התפיסה התולה את קולר ההפתעה בהונאה המצרית קנתה לה אחיזה מסוימת בקרבנו וכאן לדעתי טמון זרע הפורענות. 
 
אף אחד לא הונה אותנו, ואני קובע זאת בנחרצות. אנחנו הונינו את עצמנו, כל הזמן. לפני המלחמה וערב המלחמה. אמחיש זאת בעובדה שפחות ידועה לציבור. כעשרה ימים לפני המלחמה הפיצו המצרים שב־1 אוקטובר יתחיל תרגיל מפקדות גדול, מסוג התרגילים שהיו מוכרים לצה"ל. או אז התקבעה אצלנו הנוסחה שבמצרים יש תרגיל ובסוריה חוששים מאיתנו. יופי! והנה מגיע ה־1 באוקטובר, עובר יום ועוד יום, ואין שום תרגיל. כלום! כל מה שמאפיין תרגיל איננו: אין סיפור מעשה, אין מנהלת תרגיל, אין שופטים, אין בקרים. מה יש?

ניסוי טיל בליסטי של איראן. צילום מסך
ניסוי טיל בליסטי של איראן. צילום מסך


ישנן תנועות והיערכות להתקפה של הצבא המצרי. ומה אומרים אצלנו? טוב, זה חלק מהתרגיל. אם היה כישלון אדיר ליחידה 8200, הרי שהוא היה כאן. אנשי היחידה לא באו ואמרו: רבותי, אין בכלל תרגיל. זאת הייתה ההונאה העצמית אולי הכי גדולה של המודיעין ערב המלחמה, ובכך הוא הונה את הצמרת הצבאית והמדינית. ההונאה הזו משתלבת במכלול גדול של הונאה עצמית שטוענת שאנחנו בני אלים, הכי חזקים, והערבים נמושות, פחדנים ולא חכמים במיוחד. 
 

המקרה השני שמטריד אותי וגורם לי לחשוש שמא מקרה יום הכיפורים יחזור על עצמו התרחש ערב נאומו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. באחד הערוצים ישבו סביב שולחן עגול צמרת המודיעין לשעבר: ראש אמ"ן, ראש מוסד וראש שב"כ. על הפרק: הגרעין האיראני. המסר הכמעט אחיד (למעט של ראש שב"כ) היה זה: לא להיבהל! איראן לא רוצה את הפצצה בשביל ישראל. היא צריכה אותה בשל שאיפותיה האימפריאליות. ובכלל, האיום הגרעיני האיראני הוא לא איום קיומי על מדינת ישראל, ויש לישראל את כל העוצמה וכל האמצעים על מנת להתמודד איתו. 
 
המסר הסמוי שעלה מהדברים הוא: מדינת ישראל יכולה להשלים עם פצצה גרעינית בידי איראן. אין לה כוונה לשגרה אלינו, הם יפחדו מתגובתנו, וגם אם ישגרו אז זה לא יהיה נורא. כמובן שהנושא מורכב ומסובך ורווי אי ודאות. אבל אני מעלה את השאלה: האם גם כאן אנו עדים להונאה עצמית שלנו על כוחנו מול מצב של איראן גרעינית? אני רואה עכשיו את ארצות הברית מתמודדת עם צפון קוריאה. ברור שאין בעולם מדינה שתשווה לעוצמה האמריקאית, אבל מה התועלת הממשית בכל העוצמה הזאת מול שיגיונות המנהיג הקוריאני?