בעת ביקור במקלט לנשים מוכות בחיפה ישבה מולי בחורה צעירה בשנות העשרים לחייה עם בתה בת השלוש, ושמעתי ממנה את אחד המשפטים שלא אשכח כל חיי. היא אמרה לי שהדבר הכי גרוע מבחינתה הוא שגם היא שהתה באותו מקלט עם אמה כשהייתה בגיל של בתה הקטנה. הזדעזעתי מכך שמעגל האלימות במשפחה לא התנתק. הבת כמו האם חוותה אלימות, שתיהן נאלצו לעזוב את ביתן ולברוח למקלט, ורק שם חזרה אליהן תחושת הביטחון שאותה שכחו כבר זמן מה.
מאות אלפי נשים סובלות מאלימות מדי יום: פיזית, מילולית וכלכלית. בדרך כלל הן סובלות ושותקות. הן שותקות כי לעתים אין להן כוח להתמודד בכל פעם מחדש עם הגבר האלים במשפחה; כי איבדו את הכוח להילחם; כי לא נעים להן מהילדים והמשפחה; או כי הן פשוט מאמינות שזה יירגע, הוא ישתנה, ומחר יהיה יותר טוב מאתמול.
יכול להיות שאם תפגשו את אותן נשים בעבודה, הן יהיו חזקות כלפי חוץ ולא יפגינו כלום ממה שעובר עליהן בבית. ברוב הפעמים, כשאנו חושבות על נשים נפגעות אלימות, אנו חושבות על נשים חלשות שנמצאות בשולי החברה, אבל לצערי אלימות נגד נשים קיימת בכל שכבות האוכלוסייה, בכל המגזרים, בכל המעמדות. האלימות לא פוסחת על אף שכבת גיל או על שום מקום בארץ. לא פעם, בבואן להתמודד עם האלימות המופגנת נגדן, נשים משלימות עם מצבן ומוכנות לוותר; אולי כי בתוך תוכן הן באמת מאמינות בנפש האדם ובעובדה שכל אחד יכול להשתנות, והיום זה יהיה היום האחרון לאלימות כנגדן.
הטיפול בבעיה: חינוך וענישה
היציאה ממעגל האלימות אינה פעולה קלה, והיא דורשת כוחות פיזיים ונפשיים רבים שלא תמיד יש לאותן לנשים. לפעמים תחושת ה"יהיה בסדר" והחיים עצמם גוברים על הרצון לצאת מהמעגל. האחריות שלנו בכנסת היא להעלות את הנושא הזה על סדר היום בכל הזדמנות שנקרית בדרכינו, לדבר על כך ולתת כוח לנשים לדבר. יש לנו חובה גם להתערב ולסייע במקרים פרטיים וגם לסייע לארגונים החברתיים שעושים עבודה חיונית, כמו מרכזי הסיוע, המקלטים או כל מקום אחר שתומך בנשים נפגעות אלימות. הפתרון לאלימות הוא בעיקר חינוך: לחנך דור אחר שיודע שאלימות היא לא פתרון, ששיח משפיל ופוגעני הוא אסור, והוא בדרך כלל גורר אלימות פיזית. גם ענישה היא כלי חשוב מאוד, כמו גם עונשים כלכליים כבדים אשר יכולים ליצור התרעה הולמת נגד גברים אלימים מאוד. אך לצדם יש גם לדאוג למקומות ראויים שיעניקו טיפול לגברים מכים וייתנו להם את האפשרות לטפל בעצמם ולהשתנות.
בסוף השבוע יצוין יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים. האלימות היא מנת חלקן של נשים רבות, והפכה חלק משגרת יומן. לצערנו, עבור רבות מהן היכולת לצאת מהמעגל היא כמעט אפסית, ולכן יש חשיבות רבה לומר להן שהן לא אשמות, שהן לא לבד, שיש מי שתומך בהן וילווה אותן, ושיש להן כתובת בכל מקום שאליו יפנו. עליהן להחליט שזהו, זה נגמר; לשים את האלימות מאחוריהן ולהתקדם יחד עם ילדיהן לעתיד טוב יותר. אנחנו, החברה הישראלית, צריכים להיות שם בשבילן כדי למנוע את מקרה האלימות הבא.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם סיעת כולנו וחברת הוועדה לקידום מעמד האישה