ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי יסיים בחודש הבא את תפקידו לאחר שלוש וחצי שנים, שבמהלכן חלו שינויים אדירים במזרח התיכון. מי שנכנס לתפקיד בעיצומם של עימותים לא מוכרעים באזור בכלל ובסוריה בפרט, עוזב אותו כאשר המגמות הולכות ומתייצבות, אם כי עדיין רחוקות מלהבטיח לישראל שנים שקטות.
הציר השיעי־איראני, שעד רגע התערבות פוטין בסוריה ידע ימים קשים מאוד, הולך ומתחזק, וסוף כהונתו של ראש אמ"ן כבר עומד בסימן "חזרתו הביתה של חיזבאללה". לאחר יותר מ־11 שנים שקטות בגבול לבנון, החודש האחרון מאותת על שינוי כיוון. מלחמת לבנון השלישית אולי עדיין אינה דופקת בדלת, אבל בכירים רבים במערכת הביטחון סבורים שהתקופה הקרובה תאתגר את השקט הארוך שהושג ב־2006.
הניצחון המסתמן של הציר השיעי, התיאבון האיראני להשפעה באזור, לצד פרויקט הטילים המדויקים שחשפה ישראל השבוע, מצביעים שוב על לבנון וחיזבאללה כעל האיום המרכזי שממנו עלולה להיפתח הרעה. יש סיבות רבות לכך שישראל ולבנון באמת ובתמים אינן מעוניינות במלחמה. בסתיו אמורות להתקיים בחירות במדינת הארזים, ובישראל מעריכים כי הכוח הפוליטי השיעי צפוי להתחזק בהן. מדוע כדאי לסכן זאת במלחמה, ועוד לאחר שנים שבהן ספג חיזבאללה ביקורת מבית על כניסתו למערכה בסוריה, שגבתה ממנו מחיר כבד? חיזבאללה אולי נמצא בצד המנצח, אבל את פצעיו העמוקים לא ניתן להסתיר. נסראללה הוא מנהיג פרגמטי שלבנון חשובה לו, הוא ער לקולות מבית, והוא לא ימהר לצאת למלחמה על כל מפעל לייצור רקטות שיתפוצץ בנסיבות מסתוריות.
ובכל זאת, במאבק על קווים אדומים, חוקי ההיגיון הבסיסיים אינם תמיד מנצחים. בתקופתו של הלוי השכיל אמ"ן להבין את מגבלות היכולת להעריך תמורות, עימותים ותהליכים שמתרחשים במדינות שכנות. תיאום הציפיות עם הדרג המדיני לגבי היכולת של אמ"ן לחזות שינויים במציאות מורכבת, שבה הסדר האזורי מתערבב במכלול של אינטרסים של ארגוני טרור, מיליציות ומעצמות, כבר נעשה. באגף המודיעין של היום אין יומרה להתהדר ביכולת לחזות בכל שבוע מה יקרה באזורנו בשנה הקרובה, ובמידה רבה זה עדיף מלהתיימר לדעת הכל ולטעות בכל פעם מחדש. כמה אירוני שבעידן של מערכות חכמות, big data, מצלמות בכל פינה וטכנולוגיות עתידניות שיודעות לברור את המודיעין הרלוונטי מתוך שפע המידע הבלתי נגמר, תחום ההערכה הפך למורכב יותר.
גם את האיראנים ואת חיזבאללה קשה להאשים בחוסר למידה. פעולות מסתוריות שמיוחסות לישראל במב"ם (מערכה בין מלחמות) הופכות להיות מורכבות יותר ויותר. האויב לומד. הקווים האדומים הולכים ונמתחים, ואחד האתגרים הגדולים העומדים לפתחו של ראש אמ"ן הוא לדעת לספק את גבולות הגזרה: אפקטיביות מבצעית, אבל תוך כדי שמירה על שוליים מספיק רחבים מהסלמה אפשרית.
האתגר המרכזי של הלוי היה סוריה. עבור מחליפו תמיר היימן, מסתמן, לבנון תהיה הגזרה הרלוונטית לניתוח הסיכונים המרכזיים, בנוסף לזירה הפלסטינית הנפיצה. בהיבטים הללו גם מוכנות ישראלית לעימות כולל בדרום ובצפון תמיד תובא בחשבון בגמישות הפעולה. אפשר להעריך בזהירות שככל שתתקדם ישראל במערכה נגד המנהרות בדרום ובבניית המכשול התת־קרקעי, היא תרשה לעצמה להעז יותר בצפון. התמודדות עם מנהרות התקפיות בדרום ועימות בצפון במקביל הם כמובן אינם תרחיש רצוי במיוחד.
כיום סופו של איום מנהרות החדירה בדרום כבר נראה באופק. חמאס אגב, כך מעריכים במערכת הביטחון, יצטרף בירי רקטות לעימות שיתפרץ בצפון, אך חיזבאללה לעומתו לא ימהר לעשות זאת במקרה של מערכה בדרום, גם לא תחת לחץ איראני.
את מאמרו של דובר צה"ל תת־אלוף רונן מנליס, שפורסם השבוע במספר אתרים בתקשורת הערבית והזהיר מפני המעורבות האיראנית בלבנון, לא מומלץ לבחון כטור פרשנות. במידה רבה זהו עוד כלי באותה מערכה בין מלחמות. כמו פעולות אחרות, התקפיות יותר, גם במקרה הזה הבסיס היה מודיעיני. במקום לתקוף, שוגרו מילים. לפחות על פי התגובות מלבנון וחיזבאללה, מתברר שלעתים מילים מבעירות אש גדולה יותר. האם חשיפת מפעל הטילים והאיומים יעצרו או יעכבו את הפרויקט? רק בעוד כמה חודשים נדע. בכל מקרה, ביקורו של ראש הממשלה נתניהו ברוסיה והמסרים שיצאו משם נראים כהמשך ישיר לדברים, והמאמץ המדיני לבלום את האיראנים צפוי להתגבר גם מול מדינות נוספות בעולם.
בנות ורבנים
בגזרה אחרת לחלוטין, הצבא התמודד השבוע שוב מול הקמפיין שנמשך נגד גיוס בנות דתיות והלוחמות ביחידות השונות. גם סדר היום הביטחוני המתוח אינו עוצר את הקמפיין, שהופך להיות פרוע יותר משבוע לשבוע. אין תרגיל יחסי ציבור שלא בוצע השבוע על הכנס הלימודי שזכה בציניות לשם "נלחמות על הנשיות". אם בעבר עוד היו סייגים באמירות פוגעניות של רבנים כלפי מגזרים רבים בחברה הישראלית, הרי שמפעל היחצנות שהולך ומתפתח סביב קבוצת הרבנים כבר מזמן איבד את הבלמים. בקצב הזה, צילומים מהכנס הבא כבר יוקרנו על מסך ענק אך חשוך באיילון.
צה"ל, צריך לומר, הגיב הפעם בתבונה, לא מיהר להיכנס למלכודות שהוטמנו ולא יצא במתקפת נגד. בשבועות של מתיחות ביטחונית, לצה"ל יש הזדמנות לאותת לקונצנזוס הציבורי הרחב מה באמת חשוב. למרות ההתבטאויות החריפות, ההודעות וההקלטות, ללא יריב בצד השני, ובמיוחד כשגם שר הביטחון אביגדור ליברמן שומר על פרופיל נמוך, הנושא ירד מהר מהכותרות.
בתקופה האחרונה עולה שוב ושוב טענה מצד גורמים שונים כאילו צה"ל הוא שבחר בהגברת המתיחות כתוצאה מהחלטות ומיחסי ציבור בנושא. המציאות, מתברר, אחרת לחלוטין. אם צה"ל היה באמת רוצה לתקוף חזרה, הוא לא היה צריך לעשות הרבה - מספיק שהיה מאשר לכמה חיילות וקצינות דתיות להתראיין לתקשורת ולהגיד לרבנים את האמת בפנים: המרחק האדיר בין ההתבטאויות החשוכות לבין רמת בנות הציונות הדתית שמשרתות בצה"ל, מעולם לא היה רב יותר.