שמונת ההרוגים בתאונות הדרכים אתמול ושלשום הם תוצאה של אדישות ציבורית וממשלתית. חלילה אם הרוגים אלו היו כתוצאה מאירוע טרור או משפעת העופות - כל המדינה הייתה נזעקת, ובצדק. הקבינט היה מתכנס, כוחות ביטחון או רפואה היו משלבים ידיים וכולם היו נרתמים. ואילו כאן, שתיקת ההרוגים בדרכים מחרישת אוזניים. הכבישים מדממים, אזרחים משלמים בחייהם, והממשלה בשלה - שותקת.
שעון הקטל בדרכים ממשיך לתקתק יום יום. בכל יום נהרג אזרח בכבישי ישראל, בכל שלושה ימים הולך רגל, בכל שבועיים ילד ובכל ארבעה ימים אזרח ותיק. מחוגי הקטל זזים ללא הפסק ואיש לא מתעורר ועושה מעשה. ממשלת ישראל אינה עומדת בהחלטותיה שלה, והגיעה העת שהיא תקום מהתרדמת ותפעל במרץ ליישום ההחלטות שהיא עצמה קיבלה: תוסיף מחר בבוקר 200 ניידות תנועה, תוסיף 200 מצלמות נגד תאונות באותם מקומות שיש קשר בין מהירות מופרזת לתאונות דרכים, תחייב ותסבסד טכנולוגיות רכב מצילות חיים ותשיב את הכסף שהיא קיצצה מהטיפול בכבישים האדומים והצמתים המסוכנים.
הממשלה מפקירה אותנו האזרחים, היא מפירה יום יום, שעה שעה, את החוזה הבלתי כתוב בינינו שבו היא מחויבת לשורת פעולות שיצילו את חיינו. תחום הרכב הרי מכניס מיליוני שקלים רבים לקופת המדינה. מן הראוי שמקצתם יחזרו אלינו, משתמשי הדרך במקום זאת, אנו האזרחים משלמים את המסים ונקנסים: תקועים יום יום בפקקים אינסופיים, ללא תחבורה ציבורית הוגנת, ובעיקר משלמים גם את מחיר הדמים.
אני פונה לממשלת ישראל. אנו אזרחיה הנאמנים של המדינה יוצאים יום יום לעיסוקינו ולא יודעים אם נשוב בריאים ושלמים. הכביש הינו מקום מסוכן והגיעה העת לצאת מהאדישות, ליזום, להחליט, לקחת אחריות ולהפסיק להאשים רק את הנהגים. בכל מדינה מתוקנת היה כבר מזמן מוכרז מצב חירום, וכולם היו נרתמים למנוע את ההרוג הבא. תאונות דרכים הן מלחמה שניתן לנצח בה ואין זו גזירת גורל.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק