ביום שישי שעבר התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון ארוך ורחב יריעה עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק. ייאמר מיד: רוב אמירותיו הנחרצות בראיון הינן מנותקות לחלוטין מהמציאות העובדתית ומופרכות אף יותר ערכית ומוסרית.
על מנת להבין עד כמה חסרות יסוד מסקנותיו הנחרצות של פרופ' ברק יש לבחון תחילה את המשטר הפוליטי בכסות משפטית שהוא יצר יש מאין, במהלך כהונתו כשופט, משנה לנשיא ונשיא בית המשפט העליון. החל מתחילת שנות ה־80 ועד למחצית שנות ה־90 ייסד פרופ' ברק במדינת ישראל משטר פוליטי־משפטי ייחודי שאין לו, לא היה לו, וככל הנראה גם לא יהיה לו אח ורע בשום מקום בעולם. משטר שאין מנוס מלהגדירו כדיקטטורה של בג"ץ.
הרשות השופטת בכל דמוקרטיה היא הרשות החלשה מבחינת כוחה וסמכויותיה מבין שלוש רשויות השלטון. השתיים האחרות הן הרשות המבצעת, בישראל זו הממשלה, והרשות המחוקקת - הכנסת. חולשתה נובעת מכך שבניגוד לשתיים האחרות - המבצעת והמחוקקת - הרשות השופטת אינה נבחרת על ידי האזרחים, ובניגוד לנבחרי העם שאותם ניתן לסלק בבחירות כדי להבטיח את עצמאות מערכת המשפט, לא ניתן להדיח שופטים מכהונתם.
הטור המלא היום ב"מעריב סופהשבוע"