בשבוע שעבר אמר נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בישיבת הנהגת תנועת הפת"ח כי "יכול להיות שזאת הישיבה האחרונה שאני משתתף בה", כך לפי מקורות שנכחו בישיבה. הדברים עוררו התרגשות רבה, והנוכחים בישיבה הבינו בסאב־טקסט כי עבאס רומז לכך שהוא חולה או עייף ומתכוון לפרוש. אבו מאזן הבחין בפרשנות זו, ובפגישה אחרת, עם קאדים של הפת"ח ממזרח ירושלים, הרגיע את הסובבים ואמר כי בריאותו טובה וכי העייפות שהייתה לו בנאומו באו"ם נבעה מ"ג'ט לג". לא עבר זמן רב, ובכיר בתנועת הפת"ח, ג'יבריל רג'וב, הפתיע כאשר תקף את "עשירי הפליטים, המיליארדרים, אשר עזבו את המולדת בניגוד לנו, שלא עזבנו והגנו עליה".
כיצד הדברים קשורים האחד לשני? רג'וב שלח איום עבה להנהגה שבאה מתוניס, לבל תעז להציג מועמדים מתוכה אחרי מחמוד עבאס. לראייתו של רג'וב, על היורש לבוא משורות ההנהגה המקומית ילידת הגדה המערבית, כלומר "התנזים". מבחינת התנזים, הקריטריון הקובע לגבי הזכות להנהיג הוא השירות למולדת, כלומר מאסר בכלא הישראלי.
לדברי מקורות ברמאללה, הנהגת הפת"ח די מבולבלת ואינה ערוכה למאבק ירושה, בייחוד כאשר לא ברור אם באמת אבו מאזן מתכוון לפרוש. מצב בריאותו אומנם אינו שפיר, אבל גם לא קריטי. מה הבעיה? אין מנגנון מוסכם למינוי יורש, ואבו מאזן אינו מוכן למנות יורש. כך ששאלת היורש עומדת ותלויה ומגבירה את המתח בצמרת הפת"ח.
ראשי התנזים מתחמשים ומתארגנים כל אחד באזורו. כך, ג'יבריל רג'וב מארגן את אזור חברון, מחמוד אל־עאלול, הסגן הרשמי של אבו מאזן, מארגן את אזור שכם, והתנזים בג'נין איבד עניין בהנהגה ברמאללה ומקים למעשה אוטונומיה.
אחד השמות המוזכרים כיורש אפשרי הוא בכיר הביטחון מאג'ד פרג', העומד בראש התומכים בתיאום הביטחוני עם ישראל. מעמדו זה מביא לו תמיכה בינלאומית, אבל בחוגי הפנים הוא נחשב כמשת"פ. ככל שמערכת האיזונים הפנימיים לא תאפשר הכרעה, הוא עלול להתערב ולחולל מעין הפיכה. מולו, בסבירות לא נמוכה, יעמדו מוחמד דחלאן ואנשי מחנות הפליטים. דחלאן השקיע רבות במחנות, וקרבות קודמים בין הביטחון הרשמי לבין "חייליו" של דחלאן הסתיימו ללא הכרעה.
הכותב הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה