דמיינו שבמקום לעמוד בעוד איזה פקק איילוני של יום חולין, כשנתיב התחבורה הציבורית הריק לחלוטין (אין כמעט אוטובוסים שנוסעים שם) מפתה אתכם להפר את החוק ולקבל קנס- רק כדי לגלות שאין חניה מתחת לעבודה, הייתם יכולים לקפוץ לנמל אשדוד או נניח, נמל חדרה ולתפוס רחפת ימית שמגיעה לבת ים – יפו -תל אביב או נהריה או אפילו אשקלון. דמיינו שהייתם יכולים להגיע בקלילות מתל אביב לפתח תקווה או לראש העין דרך נהר הירקון ועל הדרך לנשום קצת אוויר צח.
דמיינו שהרכבות בתל אביב ובחיפה היו לא רק קלות אלא ממש מרחפות מעל פני האדמה. דמיינו שלא מדובר בעוד חזון מפוספס של הרצל שתיאר לא רק שלום במזרח התיכון אלא גם רכבות בדיוק כאלה בספרו "אלטנוילנד". ועכשיו פיקחו את העיניים כי לא תאמינו איפה מציאות תחבורתית ספק מדע בדיונית כזו קיימת כבר שנים רבות.
דמיינו שהרכבות בתל אביב ובחיפה היו לא רק קלות אלא ממש מרחפות מעל פני האדמה. דמיינו שלא מדובר בעוד חזון מפוספס של הרצל שתיאר לא רק שלום במזרח התיכון אלא גם רכבות בדיוק כאלה בספרו "אלטנוילנד". ועכשיו פיקחו את העיניים כי לא תאמינו איפה מציאות תחבורתית ספק מדע בדיונית כזו קיימת כבר שנים רבות.
זה הכה בי כשביקרתי בבנגקוק בפעם החמישית והחלטתי לחרף נפשי ולבחור בתחבורה ציבורית. שנתיים אחרי הפיצוץ המתוקשר של גשר מעריב שהוריד את העיר לקרקע, העמוסה ממילא. שנתיים, כמעט שלוש של זחילה אטית בכבישים ללא מוצא וריקון מיכל הדלק של כולנו ,העצבים שלנו והזמן שלנו, אל תוך ציפייה עמומה לגאולה שתביא עמה הרכבת הקלה. אך בעוד בסטארט אפ ניישן עסוקים בשאלה הקיומית מה כדאי רכבת קלה או תחתית, בבנגקוק, זמן כנראה באמת שווה כסף כי את המרחק משדה התעופה למלון גמעתי המומה, באוויר וגם במים ב-30 הדקות המענגות, הטכנולוגיות והמתקדמות ביותר של חיי על הכביש ומחוצה לו. ואז, כן אז זה הכה בי. אם הם "עולם שלישי" שהפך לטרנספורט-ניישן , מדוע זה כל כך גדול עלינו?
"חוויה לונה פארקית ורומנטית אל עבר השקיעה"
"חוויה לונה פארקית ורומנטית אל עבר השקיעה"
הרכבת העירונית העילית של בנגקוק פועלת בעיר כבר מהמאה הקודמת (1999) והיא נקראת בחיבה skytrain, על שם השמיים אותם היא מגרדת בעודה גומעת תחנות בדקות ספורות. הרכבת הייתה מהפכה בתחבורה של העיר והעבודות עליה שנמשכו כ-5 שנים, כמעט ולא הורגשו או הפריעו למהלך התחבורה הרגיל בעיקר מכיוון שהעיר לא יכלה להכיל עומסים נוספים ובעיקר רצתה לחסוך בעלויות.
שני קווי הרכבת עוברים דרך גורדי השחקים של העיר, מרכזי העסקים ומרכזי הקניות ממזרח למערב בפחות מ-20 דקות ומשרתים מאות אלפי אנשים ביום. מלבד העובדה שהנסיעה ברכבת היא חוויה לונה פארקית ורומנטית אל עבר השקיעה, מדובר בחיסכון עצום בכסף, בתשתיות ובזמן. יתרון נוסף הוא שבניגוד לרכבות תחתיות שנבנו על ידי פיצוצים תת קרקעיים ועל טבעיים שעולים הון, ברכבת השמיים ניתן לראות את הנוף ממעוף הציפור ולא מבעד לחריוני העכברושים.
אנשי המזרח הרחוק לא המציאו את זה, אלא נעזרו במימוש הרעיון ברכבת העילית שנבנתה ב-1989 בוונקובר, קנדה. גם שם העלות הכוללת הייתה כמה מיליארדי דולרים ספורים. עדיין זול בהשוואה ל20-100 מיליארדי השקלים שנשלם אנו. בהערכה גסה.
ובינתיים בנגקוק לא מפסיקה להפתיע. בירידה מהרכבת מסתבר שהנהר העירוני, המקבילה שלנו לירקון, הוא לא רק אטרקציה תיירותית אלא נתיב תחבורתי כשלעצמו שפועל יותר ממאה שנים עבור המקומיים והתיירים. בפחות מדולר אחד ניתן לחצות את העיר מתחנת הרכבת ולהגיע לשווקים, לתחנת הרכבת , לארמון המלך ולרחובות הכי מגניבים בעיר.
שני קווי הרכבת עוברים דרך גורדי השחקים של העיר, מרכזי העסקים ומרכזי הקניות ממזרח למערב בפחות מ-20 דקות ומשרתים מאות אלפי אנשים ביום. מלבד העובדה שהנסיעה ברכבת היא חוויה לונה פארקית ורומנטית אל עבר השקיעה, מדובר בחיסכון עצום בכסף, בתשתיות ובזמן. יתרון נוסף הוא שבניגוד לרכבות תחתיות שנבנו על ידי פיצוצים תת קרקעיים ועל טבעיים שעולים הון, ברכבת השמיים ניתן לראות את הנוף ממעוף הציפור ולא מבעד לחריוני העכברושים.
אנשי המזרח הרחוק לא המציאו את זה, אלא נעזרו במימוש הרעיון ברכבת העילית שנבנתה ב-1989 בוונקובר, קנדה. גם שם העלות הכוללת הייתה כמה מיליארדי דולרים ספורים. עדיין זול בהשוואה ל20-100 מיליארדי השקלים שנשלם אנו. בהערכה גסה.
ובינתיים בנגקוק לא מפסיקה להפתיע. בירידה מהרכבת מסתבר שהנהר העירוני, המקבילה שלנו לירקון, הוא לא רק אטרקציה תיירותית אלא נתיב תחבורתי כשלעצמו שפועל יותר ממאה שנים עבור המקומיים והתיירים. בפחות מדולר אחד ניתן לחצות את העיר מתחנת הרכבת ולהגיע לשווקים, לתחנת הרכבת , לארמון המלך ולרחובות הכי מגניבים בעיר.
שר התחבורה יכול להמשיך להאשים את הרצל או את מומחי התחבורה ברעיונות הזויים ולא ישימים אך העובדות כבר קיימות בשטח, ממזרח וממערב לנו. אבוי לנו שדווקא האומה המתהדרת בטכנולוגיה ואור לגויים עודנה המפגרת ביותר בכל הנוגע לתחבורה ציבורית. אנחנו יודעים איזו אמרה מפורסמת של הרצל כן התגשמה במציאות כך שכל מה שצריך הוא מעט רצון ואז אין זו אגדה.