מה שאילץ אותי לחרוג הפעם ממנהגי להיות הרבה יותר מפויס בחג האהוב עלי ביותר היה הידיעה שראש הממשלה צירף לצוות ההגנה שלו את עו"ד אייל כהן, מי שייצג עד כה את רוני ריטמן, לשעבר המפקד של להב 433. לא יכולתי שלא לתמוה על כך. השתוממותי גברה שבעתיים כשלמדתי שאותו עורך דין גם ייצג את היועץ המשפטי לממשלה בעת שהלה הסתבך בפרשת מסמך הרפז, וגם עובדה זו עוררה בי אי־נוחות מסוימת. הרי אם לא מדובר בעילוי משפטי מן המעלה הראשונה, אז מה הטעם בגיוסו של מי שכבר טבל את ידו במדמנה שזכתה לכינוי “חקירות ראש הממשלה"?
אינני מכיר את עורך הדין, משום שהוא צעיר ממני בלא מעט שנים, אבל ממש לא התלהבתי מן הבחירה הזו. ראשית, משום שידעתי שהיא תשמש עילה בידי כל דורשי רעתו של בנימין נתניהו לטעון שיש במינוי הזה מעין ניסיון לאלץ את אביחי מנדלבליט להסתלק מניהול הפרשה או לעכב בדרך אחרת כלשהי את סיום החקירות, שלטעמי חורגות זה מכבר מתחום הסביר; ושנית, משום שזכרתי לעורך הדין הזה את הדרך שבה הוא וחבריו ייצגו את מי שהיה חשוד בהטרדה מינית של קצינת משטרה.
הם לא טענו שאין ראיות לביצוע המעשים שיוחסו לריטמן, אלא שמישהו “תפר" לו את התיק כדי לסלקו מתפקידו. כלומר, שהקצינה התלוננה לכאורה נגד ריטמן רק מפני שדחפו אותה לכך; בד בבד, מדברים שאמרו נרמז כי הם שולחים אצבע מאשימה, בין היתר, לעבר ראש הממשלה. חזרתי וקראתי את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בידי השופט עוזי פוגלמן ולא מצאתי בו דבר התומך בגרסה הזאת. עורך הדין שבו מדובר ייצג את ריטמן עם חבריו, ואני לא מבין מדוע חושב כעת נתניהו שיש בכוחו לסייע בהגנתו אל מול הטיעונים שמעלים נגדו עדי המדינה.
יש בפסק הדין דחייה מוחלטת של טיעוני ריטמן ופסילה חד־משמעית של החלטת המפכ"ל בעניינו. ובכל זאת, באירוע הפרידה מריטמן המשיך המפכ"ל לחבק את ריטמן ולהרעיף עליו שבחים אין קץ. וקשה לומר שמי שצפה באירוע הביזארי הזה התפלא על ההתנהגות הזאת. היה בה, לדעתי, ביזוי של בית המשפט העליון, אבל היה בה עוד הרבה יותר. נמצאה בה עדות, לתפיסתי, לכך שרוני אלשיך לא ראוי לקבל הארכה של תקופת כהונתו בשנה אחת נוספת. וגם בהתבטאויותיו בכלי התקשורת בדבר החיוניות בעדי מדינה, תוך הצגת האפשרות שעוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין זה, היה משהו ממש לא נעים. כל אלה עלולים להעיד שהוא ייבא לא מעט מהנוהגים הקלוקלים הנהוגים במוסד שממנו הוא הגיע.
מה שמוליך אותי לטענה שריטמן ואלשיך היו צריכים למצוא את עצמם מחוץ לשורות המשטרה זה מכבר. פסק דינו של פוגלמן בוודאי שהיה מספיק כדי להביא לתוצאה הזאת. ויש להניח שעורך הדין החדש של נתניהו בוודאי לא מסכים עמי, משום שתוצאה כזאת הייתה גוזלת ממנו, לכאורה, את הישגו המשפטי הגדול ביותר לעת הזאת, אבל זאת שאלה לגמרי משנית. סילוקו של ריטמן, אם יקרה, לא יהיה בגלל “משפט שדה" שנעשה לו בכיכר העיר, כטענתו, אלא בגלל ששלושה שופטים קבעו לגביו את מה שהם קבעו.