להתבייש? נהפוך הוא - אני גאה להיות ישראלית. ועם זאת, ישראל תכף חוגגת 70, ויש דברים שבגילנו הם כבר מביכים קצת. מביכים כמו פלייבוי מזדקן שלא מודע לעצמו, כמו אישה מבוגרת שמסתובבת בשורטס ובעקבים גבוהים. זה פשוט לא מתאים. הפבלוביות שאימצנו בשנים האחרונות בהחלט מביכה. רבים רואים את הוויכוח הסוער שמנהל את עצמו מראש ללא כל חשיבה, ולא יודעים איך לקחת בו חלק מרוב מבוכה. אירועי שישי האחרון, למשל, היו מדאיגים, מורכבים, יש להם השלכות לא פשוטות. אבל מה הקשר ל״להתבייש״ או ״להתגאות״?
"לפתוח בחקירה", צעקה ראשת מרצ הטרייה בלי לעצור לחשוב או להתייעץ עם קלוגהפט, ואז הוסיפה שהיא ״רגילה להיות במחנה שבהתחלה הוא הקול הבודד, ואחר כך מתברר פעם אחר פעם שהוא צדק״. כן־כן, בסוף תמיד מתברר שהיא צודקת, ממש ככה. אבל למרות כל חוסר המודעות העצמית, התגובה של ליברמן שלפיה מרצ לא שייכת לישראל אלא לפלסטין, היא מביכה עוד יותר.
אחר כך כתב קובי מידן שהוא מתבייש להיות ישראלי. בסדר, שיתבייש. בעיני רבים, לראות את חמאס טומן עוד מלכודת ידועה מראש לישראל, למדיה העולמית ולאזרחים הפלסטינים, וכתוצאה מכך להתבייש להיות ישראלי, זה בעיקר מביך. אבל במציאות של פוליטיקאים היסטריים ששדרגו את אידיאולוגיית הסקרים למחשבה הממוקדת רק ב״לייק״ הבא, כבר אי אפשר פשוט להתעלם מהערה מביכה בפייסבוק, חייבים להתייחס אליה בנמהרות ובבוטות, כי זה מעיד על חוכמה. בואו נגיד שאם מידן יפוטר מגלי צה"ל בעקבות הפוסט המביך שלו, זה יהיה עוד יותר מביך. בעצם, כל תופסי הטרמפ על האירוע הם מביכים. צפויים מראש כמו בובות על חוטים, רק שלא ברור מי מושך בהן.
מצד אחד - קבוצת המתרעמים, המפטרים הכוחניים, המרשימים בערך כמו הילד הבריון בגן כשהגננת יוצאת לרגע לנשום אוויר. ומנגד - צוות ההווי והבושה, המלקה את עצמו כמו בחג הקורבן, עד זוב דם. אנחנו נאצים, מפלצות, מזעזע, תחקרו אותנו ותוציאו אותנו להורג, אבל מיד, מלהגים עצמם למוות כדי לסחוט קצת מחיאות כפיים מהקהל. לאלה נדמה שהם מחנה האמיצים, ולאלה נדמה שהם מחנה הנאורים. רק שמרוב ״אומץ״, אלה נשמעים כמו האויבים עלובי הנפש שמפניהם הם שומרים עלינו. ומנגד, אלה שמכנים את צה״ל ״צבא הטבח הישראלי״, איכשהו נשמעים בדיוק כמו ארדואן. הוויכוח הפבלובי הזה מייצר דבר אחד - לייקים. חסרי משמעות, להוציא המשמעות של עצמם. קיבלתי לייק, משמע יש מצב שיקשיבו לי או יצביעו לי שוב, משמע אני קיים.
אז כן, לפעמים זה מביך. ובכל זאת, מאחורי מסך העשן של המתביישים והמפטרים, יש הרבה אנשים רציניים שעושים עבודה, שמטרתם לשמור על החוק ועל חיי אדם. שמבינים את המלכודת הרקובה של חמאס, ששולח אנשים להיהרג כדי שאנחנו נתחיל את תזמורת התגובות שרק תעצים את התהודה, שאולי תקרב אותו למטרה שאינה קשורה לכיבוש או לחירות או לדת, אלא פשוט למחסור במזומן. בניגוד לכל הדרמה קווינז המביכים, שעליהם אפשר לסמוך ובהם בהחלט אפשר להתגאות. חבל שלא יצא להם מזה איזה לייק קטן.