עקרון הפרדת הרשויות הוא בניין אב בשיטת הממשל הדמוקרטית של מדינת ישראל. האפיון המרכזי של העיקרון הוא קיום מתמיד של איזון וריסון בין שלוש זרועות השלטון. מארג כוחות וסמכויות מקיים יחס שוויוני בין הזרועות. תקיעת טריז במנגנוני האיזון והריסון תאפשר לזרוע אחת להכתיב (דיקטט) את דרכי ההתנהלות של הזרועות האחרות. השתלטות כזאת מסמנת מעבר משיטת ממשל דמוקרטית לשיטה דיקטטורית.
על מדוכת הדיון הציבורי ניצבת כעת סוגיית מנגנוני האיזון והריסון ביחס שבין הרשות המחוקקת והמבצעת לבין הרשות השופטת. הכוח המרכזי המוקנה לרשות המבצעת (הממשלה) הוא הכוח לקבוע את מדיניות הפעולה הממשלתית (משילות). הכוח המרכזי המוקנה לרשות המחוקקת (הכנסת) הוא כוח החקיקה. הכוח המרכזי המוקנה לרשות השופטת הוא הסמכות לפסול החלטה או חוק אם בסיסם החוקי או החוקתי נמצא לקוי. אומנם הממשלה יכולה לשוב ולקבל את ההחלטה שנפסלה והכנסת יכולה לשוב ולחוקק את החוק שנפסל, אולם לבית המשפט הכוח לשוב ולפסול וחוזר חלילה. מציאות כזאת אינה מאפשרת את כניסת החוק לתוקף או את מימוש ההחלטה ולפיכך, בהסתכלות מופשטת, יש במציאות הזאת משום הפרת האיזון והטיית מרכז הכובד אל הרשות השופטת.
מנגד, ביטול כוחו של בית המשפט מטה את מרכז הכובד אל הרשות המבצעת והמחוקקת. גם בכך יש משום הפרת האיזון. אז כיצד ניתן לפרוץ את המעגל השוטה ולקיים משטר של איזון וריסון?
מוזכרות שלוש אפשרויות שאותן ניתן לעגן בחוק יסוד: צמצום סמכות בית המשפט להמלצות פסילה, הותרת המציאות הקיימת על מכונה, או שינוי המציאות על דרך של קביעת "פסקת התגברות", המאפשרת לכנסת לחוקק, ברוב מיוחס, חוק שנפסל בלי שתהיה לבית המשפט אפשרות לשוב ולפוסלו. במציאות הפוליטית של מדינת ישראל, השגת הרוב המיוחס אינה יכולה להתרחש חדשות לבקרים. לפיכך, דרך זו מקיימת את הריסון הנדרש ושומרת מעצם טבעה על האיזון בין הרשויות.
הקושי העיקרי הוא בקביעת הרוב המיוחס האופטימלי. ההצעה לרוב מיוחס של 61 חברי כנסת מקהה את כוח הריסון שיש ברוב המיוחס. שהרי רוב כזה קל־יחסית להשגה לפי שכל קואליציה נשענת לפחות על רוב כזה. רוב כזה עלול להיות לרועץ גם למציעיו אם יתחלף השלטון. לעומת זאת, רוב גדול יותר של שני שלישים (80 ח"כים) או שלושה רבעים (90 ח"כים) עשוי לשרת את תכליתה של פסקת ההתגברות תוך קיום וביסוס בניין האב של שיטת המשפט והממשל שלנו.
הכותב הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי תל אביב ומשמש כיום כפרופסור־חבר באוניברסיטת אריאל בשומרון וכיועץ מיוחד למשרד AYR