קצת מוזר לשמוע בימים האלה את היועץ המשפטי לממשלה משתלח - לא פחות - בראש הממשלה בנושא מינוי המפכ”ל הבא. הדברים נשמעו כמו אלה שיוצאים מפי האנרכיסטים בהפגנות שמסתייעות במימון קרנות זרות. אביחי מנדלבליט בוודאי יודע שמי שממנה את המפכ”ל היא מליאת הממשלה; לא ראש הממשלה ולא השר לביטחון הפנים – ולכן קשה היה להבין את הפריצה שלו למהדורות החדשות.
מנדלבליט בוודאי יודע שלמפכ”ל אין קשר ישיר לחקירות נגד ראש הממשלה. הוא לא פתח בהן, ואין לו סמכות לסגור אותן. ומכאן שהניסיון להציג את בנימין נתניהו כמי שמעוניין, כביכול, במפכ”ל כזה או אחר, כדי שזה ייטיב עמו, עלול להיות בבחינת הוצאת לעז.
המינוי של המפכ”ל הוא לתקופה קצובה מכוח נוהג. אין בדין דבר על משך הכהונה או על האפשרות להאריכה; הממשלה יכולה להאריך את תקופת הכהונה בשנה אחת, כמקובל, או לקצרה על פי ראות עיניה או לא לעשות דבר, ואז המפכ”ל הולך הביתה. וכבר היו דברים מעולם. היו מפכ”לים שכיהנו הרבה פחות משלוש שנים.
המשטר שבו ליועץ המשפטי לממשלה יש זכויות וטו על הליכים שלטוניים ושבו בית המשפט העליון נוטל לעצמו סמכויות לא לו כדי להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של הגוף שנבחר בידי הציבור בבחירות דמוקרטיות, אינו לרוחי. אבל מי אני שאעמוד בדרכם של כל אלה שנושאים לשווא את דגל שלטון החוק?
ובכל זאת, יש להתפלא על שמנדלבליט יצא בהצהרות פומביות, מרגיזות, מקובלות, אולי, במקומות הנכונים, להבנתו, שלפיהן הוא ימנע מנתניהו כל מעורבות במינוי המפכ”ל הבא או בהארכת כהונתו של המפכ”ל המכהן; היו אלה התבטאויות שהיה בהן, לעניות דעתי, כניעה לגורמים רבי־עוצמה שיכולים, כנראה, להשפיע גם על המשך דרכו הציבורית של היועץ המשפטי.
אחרת, אין להבין את הדברים. שכן, הכל יודעים שאין לזהותו של המפכ”ל כל נגיעה לחקירות פליליות. הוא השוטר מספר אחת – ולא החוקר מספר אחת. הוא איננו יכול לפתוח בחקירות והוא איננו יכול לסגור תיקי חקירה; בוודאי לא של ראש ממשלה. מי שעוסק בכך הוא מי שהחוק הסמיכו לכך – וזה איננו המפכ”ל. אז למה בכל זאת יצא מנדלבליט בהצהרות שמבקשות להטיל דופי בבנימין נתניהו? כלום באמת נחה עליו רוחו הרעה של אחד מאלה הזועקים מתחת לחלון ביתו?
כך או אחרת, הן היו חריגות, בעיניי, אם להשתמש בלשון עדינה, ואפילו מעבר לכך. מנדלבליט פשוט עשה מעשה לא ראוי בעיניי. הוא ייחס לראש הממשלה, במשתמע, כוונה לנהוג בדרך אסורה. בפנייה הפומבית שלו לשר לביטחון הפנים, הוא יותר מרמז שנתניהו עלול לפעול תוך ניגוד עניינים. ואלה היו, בעיניי, דברי הבל, שכן על פי אותן אמות מידה אפשר גם לאסור על נתניהו לאשר פעילות מעבר לגבול. כלום לא עולה גם פה אותו החשש? ובכלל, אם החוק מתיר לראש ממשלה להמשיך בתפקידו באין מפריע גם בעת שמתנהלות נגדו חקירות, אז באיזו רשות מנסה מנדלבליט להגבילו?
לי אין תשובות להרבה תמיהות. רק מחשבות נוגות. את האמון במערכת אכיפת החוק איבדתי זה מכבר; בוודאי במי שמאוד רוצה להישאר בתפקיד המפכ”ל.