שר הבינוי והשיכון יואב גלנט הציג אתמול בוועדת הפנים של הכנסת את תוכניתו "חץ לדרום" לחיזוק ההתיישבות היהודית בנגב ולמניעת מה שהוא מכנה איבוד השליטה הישראלית במרחב. בין היתר נזרקו לחלל האוויר מילים כמו "טרור", "התפשטות פלסטינית אסלאמית שמקורה בהר חברון" ו"השתלטות עוינת". זוהי תוכנית נוספת בסדרה של תוכניות, דוחות וועדות, שניסו לטפל לאורך השנים במה שמכונה בעיית "הפזורה הבדואית" - כ־45 כפרים לא מוכרים המקיפים את באר שבע. בין היתר, ניתן למנות את דו"ח ועדת גולדברג, ועדת פראוור, ודו"ח בגין להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. כולם, באורח פלא, התאדו והסתיימו בקול ענות חלושה.
יש לאחל לשר ולתוכניתו הצלחה, יהיו מניעיו אשר יהיו. אבל צורם בעיקר השימוש שלו בטרמינולוגיה הקיצונית כלפי אזרחים ישראלים, קבוצה מוחלשת, שלפי כל המדדים הסוציו־אקונומיים נמצאת בתחתית הטבלה. אין להקל ראש בהתנהלותם הקלוקלת של הבדואים בוועדות התכנון השונות, ובקשיים שהם מערימים על מי שמנסה להסדיר את ההתיישבות, קשיים הנובעים בעיקר מהיעדר מנהיגות, מסכסוכים בין שבטים ומאינטרסים שונים.
לצד המקלות, חייבים להציע גם גזרים
אך חשוב להבהיר כי הבדואים הם הצד החלש במשוואה. הם הועברו לאזור הסייג הסמוך לבאר שבע על ידי המדינה לאחר הקמתה ובניגוד לרצונם. מאז נותרו בו ללא הסדרה, ללא תשתיות וללא תוכניות פיתוח. התפשטותם הלא חוקית בשטח היא בעיקר תוצאה של הזנחה של המדינה, היעדר אכיפה ובעצם, כפועל יוצא, ויתור על ריבונותה בנגב.
דרישתם של הבדואים להכרה ביישובים הקיימים איננה מופרכת. הבדואים בכפרים הלא מוכרים הם בבסיסם חקלאים. הם נמצאים בשטח מתחילת שנות החמישים ואין להם עניין לעבור ליישובים עירוניים, אשר ברובם חלשים, מוזנחים, סובלים מתרבות של אלימות, וגם מהם מדירה המדינה את רגליה. לכן, אין סיבה לשכפל את המודל הכושל ליישובים עירוניים נוספים. הסדרת ההתיישבות הבדואית הלא מוכרת בנגב היא, קודם כל, אינטרס של המדינה, אך היא חייבת לכלול לצד המקלות שורה של גזרים, בדמות הכרה בהתיישבות חקלאית על בסיס הכפרים עצמם.
ייתכן ששר הבינוי עושה "סיבוב פוליטי" על מה שכבר נטחן עד דק בממשלות הקודמות עוד משנות ה־90. מאידך, ייתכן שיימצא סוף סוף פתרון לבעיה. אך מכאן ועד לכנות את הבדואים "טרוריסטים", ולתאר את הדרום "תחת התקפה", הדרך ארוכה.
הכותב הינו ד"ר לגיאוגרפיה וסביבה בעל התמחות בתחום הבדואים בכפרים הלא מוכרים