ארדואן הצליח להקים משטר דיקטטורי אישי בחסות הדמוקרטיה

הפור נפל וארדואן זכה שוב בבחירות לנשיאות טורקיה. מעכשיו הוא נשיא אקזקוטיבי, בעל סמכויות נרחבות מאוד. מועמד האופוזיציה המרכזי לנשיאות, מוחרם אינצ'ה, שקיבל 30% מקולות הבוחרים, הודה בכישלונו, אבל אמר דברים חמורים: "הבחירות לא היו הוגנות" ו"טורקיה נכנסת למשטר מסוכן של איש אחד". 

נראה שדבריו הם ביטוי מתון למציאות שהתהוותה בטורקיה בשנים האחרונות. ארדואן, תומך ה"אחים המוסלמים", איש אמביציוזי וחסר מעצורים, הצליח למחוק את מורשתו של מוסטפא כמאל אטאטורק. אטאטורק ביטל את מוסד הח'ליפות, הפריד בין האסלאם למדינה והקים משטר דמוקרטי חילוני. הוא גם התרחק ממדינות ערב, שבהן ראה נטל הפוגע בקדמה של ארצו ופיתח מדיניות עם הפנים למערב. המצב שנוצר כיום מעלה ספקות וחששות.
 

קודם כל ספקות ביחס לתוצאות. בניגוד לכל הסקרים שניבאו לארדואן פחות מ־50% וסיבוב בחירות שני, הוא השיג מה שנראה עדיין בגדר טעות מקובלת בסקרים – 52.5%. מפלגתו, כפי שנצפה, קיבלה 42.5% וזכתה ב־293 מנדטים בפרלמנט בן 600 מושבים, כלומר 8 מנדטים פחות מן הדרוש לרוב מוחלט. אלא שהמפלגה הלאומית, שעמה כרת ברית, זכתה במפתיע ב־50 מושבים והבטיחה לארדואן רוב נוח בפרלמנט. 
 

האם אלה התוצאות הנכונות? לא בטוח. שעה אחרי סגירת הקלפיות, בשעה 18:00, השלטונות כבר דיווחו על ספירה של 60% מן הקלפיות ונאמר כי ארדואן מוביל ברוב של 58%. האופוזיציה דיווחה באותו זמן על ספירת 44% מן הקלפיות. איש לא יידע את האמת, שכן האופוזיציה בראשותו של אינצ'ה לא תסתכן בריב חזיתי עם ארדואן, שלא יהסס להפעיל כוח. 

 

יתרה מזו, ארדואן הכין את ניצחונו זמן רב קודם. הוא הקים מיליציות עממיות הצועדות מפעם לפעם בערי השדה, מפחידות את האוכלוסייה וקוראות לתמוך בשליט. מיליציות אלה הצילו את ארודאן בזמן ההפיכה הצבאית ביולי 2016, כאשר נענו לקריאתו ונעמדו נגד החיילים. אחרי כישלון ההפיכה הוא עצר או פיטר מתפקידיהם כ־150,000 איש, בהם פוליטיקאים, עיתונאים, שופטים, פקידים ואנשי צבא ומשטרה, וגם סגר מספר כלי תקשורת. 
 

זאת ועוד, ארדואן הורה לפתוח בתי ספר אסלאמיים, שבהם מלמדים ילדים לאהוב את הג'יהאד ולהגן על "טורקיה האסלאמית החדשה". בתנאים אלה היה קשה למועמדים המתחרים לערוך עצרות בחירות בערי השדה, וידוע שחלק מן העצרות שהתקיימו הותקפו באלימות ופוזרו. ארדואן פעל במשך שנים לחזק את מעמדו בראש הפירמידה. הוא התחיל כחבר פרלמנט ב־2002, המשיך כראש ממשלה, אחר כך כנשיא חסר סמכויות ולבסוף הצליח להעביר בפרלמנט שינויים בחוקה להקמת נשיאות אקזקוטיבית. 
 

הבחירות לנשיאות היו אמורות להתקיים בדצמבר 2019, אך הוא הקדים אותן בשנה וחצי, מתוך ביטחון עצמי כי הוא זה ששולט בזירה הפוליטית הפנימית. עכשיו זכה ארדואן בכל הקופה. בתפקידו החדש כנשיא אקזקוטיבי הוא מחזיק בסמכויות רחבות ביותר, שאינן מקובלות במערב. במשטר החדש בוטל תפקיד ראש הממשלה. נוסף לכך ארדואן יהיה מפקד המשטרה והצבא וממונה ישיר על שרי הממשלה - ודרכם על הארגונים הפוליטיים, הכלכליים, והחברתיים, שהם הבסיס לניהול מדינה. 
 

ארדואן ימנה את מחצית השופטים העליונים ואת התובעים הכלליים, והפרלמנט, שבו יש לו רוב, ימנה את הנותרים. ארדואן הצליח להקים משטר דיקטטורי אישי בחסות הדמוקרטיה. מפלגות האופוזיציה יידרשו לנחישות ולשיתוף פעולה כדי לעמוד בפני שלטונו של ארדואן. האם יוכלו לעשות זאת ולגייס את הציבור למחאה ובמידת הצורך גם לעימות נגד השלטון? ימים יגידו, אך זה לא יהיה קל. צדק אפוא אינצ'ה באומרו כי "טורקיה נכנסת למשטר מסוכן של איש אחד".