ההודעה של ראש ממשלת פולין, מתאוש מורבייצקי, כי הוא מבקש לשנות את נוסח החוק ולהסיר את האשמה הפלילית, ואת עונש שלוש שנות המאסר על מי שיטיל על פולין אחריות לפשעים נגד האנושות בשואה, לא ממש הפתיעה רבים בפולין. אף אחד בפולין לא ציפה לגודל הסערה שפרצה בעולם מיד לאחר שהפרלמנט הפולני אימץ את הצעת החוק שאסרה את השימוש בביטוי "מחנות השמדה פולניים" וכן הטלת אשמה על פולנים בביצוע פשעים בשואה.
לכן, ההערכה בקרב רבים מאזרחי פולין ופרשנים מקומיים הייתה כי הממשלה תחפש "סולם" שיאפשר לה לרדת מהעץ הגבוה מידי עליו היא טיפסה, אך עם זאת יאפשר לה להמשיך ולהציג את עצמה כ"מגינת שמה הטוב של פולין". עוד לפני כניסתה לתפקיד בסוף שנת 2015, הקפידו ראשי מפלגת השלטון "חוק וצדק" להציג את עצמם כמי שידאגו ל"פולין תחילה".
הם הודיעו כי לא יאפשרו כניסה למהגרים ממדינות אפריקה וערב, הציעו מענקים כספיים למשפחות על מנת לעודד את הילודה, הביעו התנגדות למהלכים רבים של האיחוד האירופי, אבל הצהירו במקביל כי יתמקדו ב"נרטיב הפולני" בלימודי השואה והציבו את המלחמה על שמה הטוב של פולין, בכל הקשור למלחמת העולם השנייה, כאחד מסדרי העדיפויות שלהם. ואכן, מצע הבחירות נפל על אוזניים קשובות.
רבים מהפולנים זעמו בשנים האחרונות על הקישור שעשו רבים בעולם בין פולין והשואה. זה החל כבר בשנת 2012 כאשר הנשיא האמריקאי אובמה אמר בטעות "מחנות השמדה פולניים", והמשיך בסדרת כתבות בתקשורת העולמית שהשתמשה בביטוי השגוי. הפולנים, שרבים מהם איבדו בני משפחות במחנות ההשמדה, זעמו על "הטיית האמת" לדבריהם ודרשו להחזיר מלחמה. מבחינתם, להאשים אותם בהקמת מחנות השמדה היה שקול להאשמתם ברצח בני משפחותיהם באותם תאי גזים.
לגבי החלק השני בחוק, האוסר על האשמת פולין בביצוע מעשי פשע נגד האנושות במהלך מלחמת העולם השנייה, הדעות בפולין כבר היו חלוקות לחלוטין. על דבר אחד הסכימו כמעט כולם - נוסח החוק היווה את מרכז הבעיה. בעוד יוזמי החוק בפולין טענו כי כוונתם הייתה ש"לא ניתן להאשים את פולין כאומה בביצוע פשעים נגד יהודים בשואה", רבים בישראל ובעולם ראו בחוק ניסיון להכחיש את מעורבותם של הפולנים במעשי טבח נגד יהודים.
ברבים מאתרי האינטרנט והרשתות החברתיות בפולין החלו להתעורר ויכוחים סוערים בין תומכי החוק, שטענו כי הוא נועד לשמור על שמה הטוב של פולין, לבין מתנגדיו מבית שטענו כי מדובר בניסיון לברוח מהאמת ההיסטורית ולהסתיר את עברם האפל של חלק מהפולנים. רבים מהם טענו כי "אין בושה להודות בפשעים שבוצעו בעבר". מוניקה מאצ'ייקו, תושבת קרקוב בת 25, ביטאה היטב את הדעה הרווחת בפולין: "אני חושבת שחשוב מאוד להסביר לעולם שלא הפולנים הקימו את מחנות ההשמדה, כי יש רבים בעולם ששומעים את המשפט הזה ומאמינים בכך. בעוד כמה דורות, כאשר ניצולי השואה ייעלמו, זו עלולה להישאר האמת היחידה וכמובן שמדובר בעוול נוראי לפולין. עם זאת, אני חושב שהטלת אחריות פלילית ובוודאי עונש של שלוש שנות מאסר, היא צעד מוגזם ומיותר לחלוטין".
עד כמה חדר המסר של ממשלת פולין לעומק החברה הפולנית, אפשר היה לראות במהלך כנס באוניברסיטה הכלכלית בקרקוב אליו הוזמנתי אישית, כעיתונאי ישראלי המתגורר בפולין, על מנת להרצות בנושא "יחסי פולין - ישראל לאור חוק השואה". כאשר טענתי במהלך הכנס כי מספר פוגרומים מפורסמים כמו בידוובנה וקיילצה בוצעו, על פי עדויות רבות של ניצולים, על ידי פולנים, קטעה אותי מיד אחת המורות בטענה כי "אתה לא יכול לומר דבר כזה. אין שום הוכחות שפולנים לקחו חלק במעשי פוגרום נגד יהודים". כאשר שאלתי בתגובה את עשרות הנוכחים בכנס: "האם מישהו מכם מוכן להודות שהיה ולו פולני אחד בלבד שביצע פשעים כנגד שכניו היהודים לאורך השואה?" התשובה הייתה שתיקה רועמת. המסר חלחל כנראה.
למרות הרצון העז של ממשלת פולין "לשמור על שמה הטוב", ולמרות שרבים מהפולנים מסכימים לחלוטין עם נוסח החוק וטוענים כי "מדובר בתיקון של עוול היסטורי המטיל חלק מהאחריות לשואה על פולין, ומלבין את פשעי הגרמנים", גם היחסים עם ישראל והעולם חשובים מאוד לממשלה ולעם הפולני. זו הסיבה שלאחר הסערה העצומה שפרצה, ההערכות היו כי בית המשפט הפולני לחוקה ינסה למצוא דרך לרכך את נוסח החוק על מנת שניתן יהיה עדיין לשמר את האמת ההיסטורית מבחינת הפולנים, אך במקביל לשמור את מערכת היחסים הטובה עם ישראל וארה"ב.
רק לאחרונה חתמה פולין על כמה עסקאות כלכליות חשובות עם ישראל בתחומי ההייטק והתעופה, והמשבר יחסים בין שתי המדינות גרם לחשיבה מחודשת בקרב ראשי השלטון בוורשה. ההסכמה הגורפת של חברי הפרלמנט לבקשתו של ראש הממשלה מורבייצקי לשנות את נוסח החוק, מוכיחה שגם בפולין הבינו כי טיפסו שלב אחד גבוה מדי.