רעש האדמה שפקד את צפון הארץ אתמול אינו אמור להפתיע אף אחד. בסך הכל מדובר ברעידה בעוצמה חלשה עד בינונית, שמעבר לטלטול קל לא גרמה לנזקים או לקורבנות בנפש, אך היא מהווה צלצול השכמה המזכיר לנו באיזה אזור אנו חיים. השבר הסורי־אפריקאי.
השבר, הנמתח לאורך חלקה המזרחי של ישראל, מאילת, דרך ים המלח והכנרת ועד הלבנון, הוא, בגדול, תוצאה של התרחקות בין שני לוחות סלע אדירים. האחד מהם הוא הלוח האפריקאי, הכולל את רוב שטחה של ארץ ישראל, סיני וחלק מאפריקה. השני הוא הלוח הערבי, הכולל את ירדן, חצי האי ערב (סעודיה), סוריה וחלק מטורקיה. הלוח האפריקאי נע לכיוון דרום־מערב, בעוד הלוח הערבי נע צפונה בקצב של כ־4 מ"מ לשנה. מדובר אומנם בקצב איטי, אך הוא קבוע, מגמתי וגורם לרעידות אדמה בישראל כמעט על בסיס יומי. הרעידות נגרמות בשל תנועת הלוחות והחיכוך הנוצר ביניהם. רוב הרעידות אינן מורגשות, אך מדי פעם, אחת למאה שנה לערך, מתרחשת רעידת אדמה משמעותית שיכולה לגרום לנזקים כבדים ואף לאבידות בנפש.
בשנת 1995 נרשמה רעידה בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר שמוקדה היה בים סוף. הרעידה גרמה לנזקים בעיר אילת, לסדקים בכבישים ובבתים ולנזק למלונות. ביולי 1927 התרחשה רעידה משמעותית שמוקדה היה באזור ים המלח שהביאה לקריסתם של מאות מבנים ולכ־500 הרוגים. רעידות משמעותיות התרחשו גם ב־1969 וגם ב־1984, אך לא נרשמו בהן אבידות בנפש. תרחישי אימה מדברים על עשרות אלפי הרוגים, אך בפועל ניכר כי ישראל מודעת לבעיה ויודעת להיערך אליה.
כמאמר הקלישאה, "רעידות אדמה אינן הורגות, בנייה לא מותאמת - כן", רוב המבנים בישראל, בעיקר אלו שנבנו משנות ה־80 ואילך, נבנו על פי תקני בנייה מחמירים, ולכן יוכלו לעמוד ברעידות אדמה חזקות הצפויות לפקוד את האזור. עבור בניינים ישנים יותר, או כאלו שאינם עומדים בתקני הבנייה, אישרה הממשלה בשנת 2005 את תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים ישנים - תמ"א 38. מבלי להכביר מילים על יתרונותיה או חסרונותיה של התוכנית, ראוי להבהיר כי האינטרס לחיזוק המבנה מוטל קודם כל לפתחם של הדיירים. המדינה צריכה ליטול אחריות על קווי המתאר של התוכנית ולאפשר את יישומה גם בערי הפריפריה, שבהן ההיתכנות הכלכלית נמוכה. אך בסופו של דבר, ללא יוזמה מקומית נקודתית של הדיירים התוכנית לא תצא לפועל.
הכותב הוא מומחה לגיאוגרפיה וסביבה