שמי ספאא ואני עיתונאית סוג ב' במדינת ישראל! 11 שנים שימשתי כבעלים ועורכת אתר חדשות בשם "בילדנא" פירושה בעברית הישוב שלנו. מלחמתי האישית על הוכחת מעמדי כעיתונאית וכאישה השייכת למיעוט הדרוזי היה בפני עצמו אתגר עצום, קודם היה עליי להוכיח למשפחתי המצומצמת שאני מסוגלת מעבר לרגיל ושיש לי ראייה שונה לדברים, ושאני יכולה לנסוע לכל מקום ולדבר ולתת דעה והשקפה ולמלא את חללי בכבוד ובעוצמה, מסע שעלה בלא מעט מחיר, אך תמיד אמרתי עם הזמן ועם המרפקים מנירוסטה שאלוהים נתן לי אני אגיע ליעדי ואוכיח שזה אפשרי.



יעדי היה ועודנו מערכת החדשות הרשמית במדינה, הייתי בטוחה שזה יהיה יותר קל מאשר להוכיח למגזר כי בצד השני האמנתי שממתינה לי הנאורות. מסע הפגישות שלי עם צמרת העיתונות התחיל מלפני 4 שנים בזמן שסיימתי את התואר השני בבינתחומי הרצליה וכאשר סידרתי את ארגז הכלים ויצאתי לעולם הגדול עם קבלות, לא פעם, אם לא עשרות פעמים, התכבדתי בפגישות מעניינות אך בתשובת סירוב לא מוסברת.



עד שפעם אחת ישבתי עם אחד הבכירים בעולם התקשורת, שאמר לי: "תראי ספאא, תהיה לך בעיה עם הר', למרות שהיא עדינה אצלך. יש מצב שתקבלי במה בפרשנות בפריים טיים, רק זה יהיה מוגבל על מעמד הערבים או המיעוטים. לא משהו אקטואלי או פוליטי או כל רצון אחר שלך!". אני לא אשקר לכם ואגיד לכם כי במגזר שלי התקבלתי יותר טוב, ממש לא, כי תבינו: הערבי או בן המיעוט מראש יוצא ממעמד נחות, בהרגשה נחותה, ואם הוא מקבל תפקיד או מעמד הוא נאחז בו עד סוף ימיו כי הזדמנויות כמעט ולא חוזרות במדינה הזאת.


ספאא פרחאת. צילום: חן הפקות
ספאא פרחאת. צילום: חן הפקות

 
זאת אומרת, מעמדי כעיתונאית דרוזית נפגע במשך כל השנים מההיררכיות הקיימות במדינה, מרגשי הנחיתות המושרשת במגזר, וכשדרשתי להיות שווה בין שווים זה לא התאים גם הפעם לכולם. היום, עם חקיקת חוק הלאום ההזוי, המפלה והמכאיב, המקבע את מעמדי כעיתונאית סוג ב', קיבלתי סטירת לחי כואבת מאוד. קיבלתי את התמונה העגומה והנכונה בפרצוף שתמיד רציתי שלא לראות. היום, עם חקיקת חוק הלאום, הצלחתי לסדר את מילותיי בסיפור הזה ולהעביר אותו הלאה.

ספאא פרחאת משדרת את התוכנית "מה בשטח", כל יום חמישי ב-20:00 ברדיו צפון 104.5