דמגוגיה וצביעות משמשות יחד בקרב כל אלה שמתנגדים כיום לחוק הלאום, כשמו בפי העם, למרות שהכל יודעים שהזכויות הפרסונליות של כל אזרח ואזרח נמצאות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע במפורש כך: זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
יש לשים לב, ראשית, שמדובר בזכויות היסוד של האדם. כל אדם באשר הוא אדם זכאי לזכויות יסוד. ושנית, יש התייחסות מפורשת להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל. מכאן, שזעקתם של הדוברים השונים במחנה השמאל מנותקת מהעובדות. חוק הלאום לא פגע במאומה בזכויותיו של איש כאזרח שווה זכויות במדינת הלאום של העם היהודי.
אבל חשוב היה שהדברים יעוגנו במפורש בחוק מיוחד. מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. אין בה מקום לאף לאום אחר. היא לא תהיה לעולם מדינת כל אזרחיה; כלומר, מדינה שבה קבוצה אתנית, לא יהודית, תוכל להכריז שגם לה יש זכות להכרה לאומית. תרחיש האימים הזה לעולם לא יקרה. דרישה לאוטונומיה מכל סוג של ערבים בגליל, למשל, לא תהיה אפשרית. מדינת ישראל, כפי שנקבע במגילת העצמאות, ולפניה במסמכים בינלאומיים, כגון בהצהרת בלפור ובכתב המנדט שניתן לבריטים, היא מדינה יהודית. חמש פעמים נזכר המושג הזה במסמך המכונן שלה – ולכל אלה שנשארו במסגרת הזאת, ב־1948, זה היה ברור מהיום הראשון. הדרוזים, וקבוצות אתניות אחרות, בחרו להישאר בה ולקשור את גורלם בגורלה; בדיוק כשם שהדרוזים בלבנון נקשרו למערכת השלטונית שם, על כל מרכיביה, לרבות החיזבאללה, ובדיוק כשם שהדרוזים בסוריה קשרו את גורלם ברוצח עמו, בשאר אסד; וחשוב גם לזכור שהדרוזים ברמת הגולן מסרבים עד היום לקבל תעודות זהות ישראליות מתוך תקווה, כנראה, שאסד יחזור לשלוט בשטח שנכבש מידיו ב־1973.
חבל שהדרוזים הלכו שבי אחר סיסמאות ריקות של מסיתים מניפולטיביים. מאומה מזכויותיהם האזרחיות לא נגרע בחוק החדש שבא לקבוע את זכותו של העם היהודי לבית לאומי, שהכניסה אליו היא חופשית רק ליהודים. יש בכך אפליה מסוימת, אבל היא מתחייבת מהאופי של המדינה היהודית. זה נאמר בכל מסמכי היסוד שלה והתקבע בחוק השבות. הדרוזים לא דרשו שזכות השיבה תחול גם על בני העדה שמתגוררים בסוריה או בלבנון - וטוב שכך נהגו.
ארץ ישראל, מהים ועד הירדן, לפחות, הייתה תמיד המקום שבו הלאומיות היהודית קיבלה ביטוי. לא הייתה בשטח הזה מעולם אף מדינה אחרת; לא דרוזית ולא פלסטינית ולא אחרת. היהודים הקימו בירושלים את בית מקדשם, הראשון והשני, וכשהם הוכרחו לגלות מארצם, הם תמיד חלמו לחזור אליה. אומות העולם ידעו שלארץ הזאת רוצים היהודים לחזור – ולכן הם הטילו על הבריטים לפעול בעניין זה; כדי להקים כאן a National Home for The Jewish People. אין בחוק הלאום דבר שסותר את הדין הבינלאומי או את האמנה בין המדינה היהודית לכל אזרחיה – ומוטב יהיה אם כל המלעיזים יידומו.