לא נקיים את דבקותנו בתורה בלבד, אלא נחגוג את שמחת התורה. זהו דבר ייחודי לעם ישראל. לא רק תורתנו היא ייחודית אלא גם שמחתנו בה. בדת הנוצרית למשל אין מצב שזקנים ונערים מפזזים וקופצים בשמחה עם הברית החדשה. המוסלמים במסגדים לא קופצים ורוקדים עם הקוראן. רק עם ישראל מפגין את שמחתו בתורה מעבר לקיום מצוותיה.
אנו מסיימים את התורה במילים “לעיני כל ישראל” ומיד מתחילים מחדש לקרוא “בראשית ברא אלוקים”, ושני הפסוקים נעוצים אחד בשני. התורה לא רק נאמרה באוזני העם בסיני, אלא ניצבת לעיני העם מימי מתן תורה עד סוף כל הדורות. עיני העם כולו, איש־איש כפי כוחו וכושר הקיבול שלו. גאונים כפשוטי עם. הוגים בתורה כאנשי עמל.
נוסח התורה הוא אחד וקולה אחד ואין בלתם, כפי דברי מדרש קדמון: “קול אחד נחלק לז’ קולות והם נחלקים לשבעים לשון”, וכל אחד מקבל זאת לפי רוחו וטעמו ולפי הבנתו. לא רק בהבדלי כישרון המדובר, אלא בצורת הקבלה של הרגש השונה המצוי בנבכי יצורי אנוש.
“כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל” - לבית יעקב אלה הנשים, לבני ישראל אלה האנשים (מכילתא). לא כל מה שנאה ויאה לאנשים נאה גם לנשים, ובעת שהנשים שמעו בדברים אמירה רכה המלטפת לבבות, הרי באותם דברים ממש שמעו הגברים דברים קשים כגידין, אבל על כל פנים העם כולו על מלוא רבדיו שמעו, הבינו וחשו באותו כוח שיכול היה כל אחד להכיל ולהפנים.
התורה כולה, כותב הרב עמיאל זצ”ל, מתחילתה ועד סופה, לא רק באוזני העם נאמרה אלא לעיני כל ישראל. כל אחד רואה זאת בעיניים שונות, אבל כולם רואים בראייה רוחנית יחדיו. כל אשר עיניו בראשו יוכל להבין אותה לפי מידת שכלו וקיבולת לבו.
נקודה נוספת שעלינו להתבונן בה בשמחת תורה: בבתי הכנסת נאמרת תפילת “יזכור” וכן מתפללים את תפילת הגשם, הזכרת נשמות וחיי נשמות (“חיי נשמות אוויר ארצך”). כמו כן, היום נצא מדירת ארעי (הסוכה) ונשוב לדירת הקבע. זהו סמל לכך שכל חיינו עלי אדמות הינם חיים ארעיים ואנו מזכירים את נשמות יקירינו שכבר יושבות בניחותא בדירת קבע שלהן בצל שד”י ומבינות כי כל ימי חייהן היו רק סוכה.
מאידך, לא רק היחיד אלא האומה כולה, מיליוני יהודים בגולה, עדיין דרים בדירת ארעי, כי כל הארצות הינן דירת ארעי ורק ארץ ישראל היא קבע. לכן בכל העולם מתפללים על ארץ ישראל, שתזכה לשנה גשומה וברוכה, וזאת גם בארצות שבהן עונת החורף זה עתה הסתיימה. כי כל הלבבות מכוונים לארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה כולנו לחזור לדירת הקבע של עם ישראל מתוך שמחה בתורתנו הקדושה. חג שמח!
אנו מסיימים את התורה במילים “לעיני כל ישראל” ומיד מתחילים מחדש לקרוא “בראשית ברא אלוקים”, ושני הפסוקים נעוצים אחד בשני. התורה לא רק נאמרה באוזני העם בסיני, אלא ניצבת לעיני העם מימי מתן תורה עד סוף כל הדורות. עיני העם כולו, איש־איש כפי כוחו וכושר הקיבול שלו. גאונים כפשוטי עם. הוגים בתורה כאנשי עמל.
נוסח התורה הוא אחד וקולה אחד ואין בלתם, כפי דברי מדרש קדמון: “קול אחד נחלק לז’ קולות והם נחלקים לשבעים לשון”, וכל אחד מקבל זאת לפי רוחו וטעמו ולפי הבנתו. לא רק בהבדלי כישרון המדובר, אלא בצורת הקבלה של הרגש השונה המצוי בנבכי יצורי אנוש.
“כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל” - לבית יעקב אלה הנשים, לבני ישראל אלה האנשים (מכילתא). לא כל מה שנאה ויאה לאנשים נאה גם לנשים, ובעת שהנשים שמעו בדברים אמירה רכה המלטפת לבבות, הרי באותם דברים ממש שמעו הגברים דברים קשים כגידין, אבל על כל פנים העם כולו על מלוא רבדיו שמעו, הבינו וחשו באותו כוח שיכול היה כל אחד להכיל ולהפנים.
התורה כולה, כותב הרב עמיאל זצ”ל, מתחילתה ועד סופה, לא רק באוזני העם נאמרה אלא לעיני כל ישראל. כל אחד רואה זאת בעיניים שונות, אבל כולם רואים בראייה רוחנית יחדיו. כל אשר עיניו בראשו יוכל להבין אותה לפי מידת שכלו וקיבולת לבו.
נקודה נוספת שעלינו להתבונן בה בשמחת תורה: בבתי הכנסת נאמרת תפילת “יזכור” וכן מתפללים את תפילת הגשם, הזכרת נשמות וחיי נשמות (“חיי נשמות אוויר ארצך”). כמו כן, היום נצא מדירת ארעי (הסוכה) ונשוב לדירת הקבע. זהו סמל לכך שכל חיינו עלי אדמות הינם חיים ארעיים ואנו מזכירים את נשמות יקירינו שכבר יושבות בניחותא בדירת קבע שלהן בצל שד”י ומבינות כי כל ימי חייהן היו רק סוכה.
מאידך, לא רק היחיד אלא האומה כולה, מיליוני יהודים בגולה, עדיין דרים בדירת ארעי, כי כל הארצות הינן דירת ארעי ורק ארץ ישראל היא קבע. לכן בכל העולם מתפללים על ארץ ישראל, שתזכה לשנה גשומה וברוכה, וזאת גם בארצות שבהן עונת החורף זה עתה הסתיימה. כי כל הלבבות מכוונים לארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה כולנו לחזור לדירת הקבע של עם ישראל מתוך שמחה בתורתנו הקדושה. חג שמח!