במסכת אבות (ה, ג) אומרים חז"ל כי הציווי בפרשה - "לך לך...אל הארץ אשר אראך", הוא אחד מתוך עשרת הניסיונות שה' ניסה את אברהם. יתרה מכך, המדרש תנחומא אף משווה זאת לניסיון העקידה שבמהלכו נצטווה אברהם להעלות את בנו על המזבח ולשוחטו. "ניסיון ראשון כניסיון אחרון".
הדברים מתמיהים: איך אפשר להשוות עקידת בן לעקירה מהבית ולמעבר למקום חדש, גם אם אין אברהם יודע היכן המקום הזה? בספר "אלה הדברים" מביא הרב אליהו שלזינגר (רב שכונת גילה בירושלים) הסבר להשוואה זו.
אברהם חי בעולם של אלילות. מבאר הרמב"ם בפרק א' מהלכות עבודה זרה כי מיד עם התבגרותו החל הנער אברהם לחקור את סודות היקום - כיצד ייתכן שהעולם שלנו ינוע תמיד ולא יהיה לו מנהיג. ומי למעשה מניע אותו?
בהיותו בן 40 הגיע לאמונה בה' והחל להפיץ בעולם את האמונה באל אחד. אל בשורתו נמשכו אלפים, וכך הפך אברהם הבודד למנהיגם של רבים. והנה, דווקא כעת בשיא פריחתו הרוחנית והמנהיגותית, מצווה עליו הקב"ה לנטוש את אותם אלפים כרועה הנוטש את צאנו ולעזוב את מרכז פעילותו הרוחנית.
החשש האמיתי היה שהמון העם - שהיה מורגל להתנהלותו של אברהם ולדבקותו בידידיו הרבים - יתנכר למורשת של אברהם, שהוא כה עמל להנחילה, לאחר שיראה אותו בורח בגפו.
האם זהו אברהם מנהיגנו? יתמה העם. אך אברהם לא שת לבו לחשש חילול ה' זה. אם הקב"ה מצווה עליו לעזוב הכל, כך יעשה גם אם בהגיונו הדבר לא מובן וגם אם קינן בלבו החשש שהמונים יעזבו את דרך האמונה, שאותה הנחיל לעם. זוהי אמונה תמימה.
הדברים זהים לניסיון העקידה. אברהם, יחיד בדורו, נלחם בכל העולם נגד המנהג הברברי של הקרבת אנשים למולך. הוא עשה זאת בהצלחה למרות היותו אחד מול נחשול העוסקים בעבודת האלילים ששלטה בעולם וקידשה את הקרבת הילדים.
והנה לפתע אותו אברהם מתכחש לכאורה שוב למורשתו (כמו בעוזבו את חרן ואת צאן מרעיתו בנוסעו אל עבר הבלתי נודע) והוא מתכוון להקריב את בנו יחידו.
האם לא חשש מקריסת אמינותו? הרי מי עוד יאמין לאמונותיו, מי יישאר לדבוק באורח חייו? ולמרות זאת אברהם לא מפקפק. מיד לאחר הציווי האלוהי הוא משכים קום לבצע את הנורא מכל - לעקוד את בנו ממשיך דרכו.
זהו הקו המחבר בין הניסיונות: להקריב את ההיסטוריה האישית שלו, את עברו ועתידו, את מורשתו שעלולה לרדת תהומה בלא הותיר זכר. וכל זאת מכיוון שהקב"ה מצווה עליו.
להיות עבד נאמן לה', בין שזה מחייב אותך לעלות ארצה על אף כל הקשיים ובין שזה מחייב אותך לעקוד את בנך היחיד - זוהי מנהיגות אמונית. זהו אברהם אבינו, האיש שהלך נגד הזרם.