"תגידי, היית פעם נשלטת, את החייבת להיות בקונטרול כל הזמן?" בחנתי את הבחור ההוא שהכרתי כבר יותר מדי זמן בעבודה ההיא בבית המלון, באותן שנים בתל אביב. שם, בקומה העשרים הצופה לים, עם שמפניה ותותים בנמצא, בשעה שבה השמש מנשקת את קו הרקיע, הנדל"ניסט החל מנשק את צווארי והרגשתי ויברציות מוזרות בגופי, בהיותי ילדה בת עשרים וקצת. כאילו ידעתי שהערב אני הולכת להתמסר, אבל עוד לא ידעתי עד כמה.
"אתה שואל אם אני יכולה לתת לך לענג אותי כשאני קשורה ללא התנגדות?" התגריתי בתשובתי חזרה, תוך שאני מסתכלת בעיניו ומחייכת חיוך מבויש. והוא המשיך לדגדג אותי באצבעותיו העדינות לאורך גופי הבתולי חתולי, כמו בוחן את גבולות הגזרה של קימורי גופי וריח הבושם שלו בנחיריי ואני מבושמת מיין, מחדווה, מידיעה שמשהו שעוד לא חוויתי מימיי עומד להתרחש לנגד עיניי. "ההנאה שלך היא העונג שלי. אני הולך לעשות איתך ניסוי וטעייה של חמשת החושים. לא אחדל עד שתתחנני".
כפראפרזה להיום חשתי כמו ב"חמישים גוונים של אפור". איש הנדל"ן האמיד, שיודע להעמיד, עם הרכב המגניב והמראה המצודד, שכבר שרואים אותו יש צורך לתפוס אותו חזק. ביד. נכנסתי למקלחת המפנקת שלו, כשהוא לוחש לי בקולו המסוקס "כאב מעצים עונג" והוא בינתיים הכין את המזרון העצום על הרצפה, כדי לעסות את גופי הצמא למגע. יצאתי מהמקלחת והרגשתי את פטמותיי זקורות ועורי מתברווז. לצד המיטה ראיתי את ארגז הצעצועים שלו שכלל מסיכה, מצבטי פטמות וויברטורים שהגניחה יפה להם. הוא לחש באוזני האם אני מוכנה לקבל את מרותו. צעקתי בקול "מתחננת". לאט לאט קלטתי שככל שאני נפתחת גופנית ונפשית, ההנאה המגיעה היא כמעיין המתגבר. ככל שאני משוחררת יותר במיטה, בניגוד לחיי היומיום, בהם אני בשליטה אינסופית, האורגזמות שמגיעות הינן כהתקף אפילפטי, שאינני רוצה לצאת ממנו. אלא רוצה לשחזר אותן כל החיים.
המזרון היה כר הביטוי שלי וחשתי כיצירה סינרגטית של בראשית. מגע עורו בכל חלק בגופי, שלא היה בתודעתי, התגלה כלידה מחדש. יותר מכך, כל מכה בעכוזי, כשהוא לופת בידיי ובמקביל משחק לי עם הדגדגן, התגלתה כאקסטזה מטורפת. האצבע שלו שעברה על ישבני שוב ושוב ומדי פעם נכנסה לומר שלום, רציתי שתקפא בתוכי.
מגע שפתיו העליונות בשפתיי התחתונות הביא לסימום משכך. לסיכוך חם ודביק. ובדיוק ברגע שנדמה לי שאני בשיא, הנדל"ניסט הוציא את האזיקים ובהנהון קל מצידי אזק את ידיי ורכן מעליי. לא יכולתי לזוז. מבחירה. הקשירה הזו גרמה לחוש משותקת בזכות. כאילו הגשמתי את חלום חיי. סוף סוף מישהו מנהל אותי. אני לא צריכה להחליט. מישהו לוקח אחריות עליי.
מעולם לא ידעתי שחוסר שליטה היה כל כך מודע. בכל חיי לא הרגשתי מהו העונג דקה אחר דקה מההנאה הצרופה, מההתמסרות הטוטאלית. אף פעם לא שיערתי בנפשי שקשירה פיזית, תביא לקשירה נפשית. אהבתי אותו מרגע לרגע. לא אהבה רומנטית. אהבה מעריכה. אהבה של הוקרה על כך שהוא גילה לי משהו חדש. בעודי קשורה וכנועה חשתי משהו נעים מהלך על גופי. הבנתי שאלו חוטי עור קטיפתיים שהתאגדו לשוט קטן ממדים, אך עוצמתי בתחושה. ידעתי שהפחד מהשוט יביא למיקסום התשוקה.
ואז, כל פעם שהיה נדמה לי שהגעתי לשיא, הבנתי שלא הבנתי מהו קליימקס. הדוגי סטייל, כשעיניי מכוסות, ידיי לפותות ורק שוט קטן מנהל אותי היה טריפ משחרר. התחושה שאין לי יכולת להתנגד, הייתה אמיצה. כל הצלפה גרמה לי לחוש חוסר אחריות מענגת באותה סיטואציה מרהיבה. איבדתי את תחושת הזמן. והרגשתי את גופי בכל עצב ועצב.
באותם רגעים צירף השובב כלי עבודה נוסף, והוא הוויברטור האימתני, שהפך לחברי הטוב ביותר. לא הייתי זקוקה לחדירה. חוש הראייה התעמעם. חוש הטעם נעלם. חוש הריח הצטמצם לזיעה הקרה שלי ולשפיכה הנשית שיצאה מגופי. חוש המישוש הוביל את הערב הזה וחוש השמיעה כמעט נעלם לחלוטין משאגות ההנאה מחרישות האוזניים שלי.
הדבר המדהים בכל מחול הקסמים התשוקתי הזה שהתחולל שם באותה דירה הצופה לים, אל תוך ליל ירח מלא היה הסיפוק הנפשי שחשתי. החוויה הרב חושית הזו התנהלה במספר רב של מימדים, שלאורך כל השעות אני הייתי מרכז העולם והוא היה רק קופידון בא להעניק לי אהבה מינית בכל החזיתות מכל רוחות השמיים.
רציתי שהזמן יעצור מלכת. לא הייתי זקוקה ליין. הייתי זקוקה לדברים כהווייתם. למציאות האמיתית שידעתי שקיימת בעולם, אבל לא הזדמן לי להתוודע אליה בצורה כל כך נטולת עכבות. הגשמתי את המאוויים הנסתרים. התמסרתי לפנטזיות השמימיות האלה. ידעתי שככל שאקשיב לו אקשיב לגופי. שההתחככות הגופנית באיבר מינו תביא לגניחה משחררת. הזין שלו היה המפתח לחופש שלי. הביצים שלו היו כדורי הפלא שהרטיטו אותי במגעם על לשוני.
את אותו הלילה ההוא אני מנסה לשחזר עם עצמי, מאותו רגע שאירע, כבר הרבה שנים. אני מנסה להבין איך אפשר להתנגד לדבר הנפלא הזה שנקרא מולטי אורגזמות. עד היום עוד לא מצאתי תשובה. כריסטיאן גריי, האם אתה בקהל?