"בדיוק בט"ו בשבט לפני שלוש שנים נפטר סבי, דוד איזבוצקי ז"ל, שפעל בעברו במשימות מיוחדות בחו"ל והיה שותף בהעלאת ובהבאתם לארץ של יהודים ממרוקו, מתוניס ומארצות נוספות באזור צפון אפריקה", מספר ערן רוזיאביץ'. "סבי היה מראשוני מושב חמד. הוא שתל עץ לימון צמוד לביתו, וטיפח אותו במשך 40 שנה, שזה די נדיר לעצי הדר".
"הסיפור המעניין הוא שבשנתיים האחרונות לחייו סבי חלה", מספר ערן, "והעץ חלה יחד איתו ממש בצורה מקבילה. מפני שזה היה עץ מאוד יקר ללבנו, הזמנו אגרונום שטיפל בעץ במשך תקופה די ארוכה והצליח להחזיר אותו לחיים. אבל לתדהמתנו, בשבוע שבו סבא שלי נפטר, גם העץ מת. זה היה מצמרר ומאוד מוזר, שבדיוק עם מותו של סבי גם העץ התרסק".
רוזיאביץ' (44), יועץ עסקי משוהם, ממשיך ומספר: "מכיוון שזה היה עץ מאוד מרכזי במשפחה שלנו, כבר בתקופה שבה סבי חלה, לקחתי מהעץ הזה ארבעה ייחורים (קטע של ענף שנושא את תכונות העץ – א"ש), והשרשתי אותם. מה שיפה בייחור הוא שממש מקבלים אחד לאחד תאום סיאמי של העץ. מתוך ארבעת הייחורים, אחד הצליח להפוך לעץ שגדל כיום אצלי בחצר, וכך קרה שאני בעצם הייתי היחיד במשפחה שיש לו את העץ המיתולוגי, שהיה מחובר לסבא".
מה החלטת לעשות עם העץ הזה?
"אני הבכור מבין עשרת נכדיו של סבא. החלטתי שאני יוצר מהעץ הזה עוד ייחורים, ושאעניק את הייחור לכל נכד שעובר לבית עם גינה. כיום חוץ ממני יש את העץ לעוד שני נכדים. זה מאוד מרגש אותנו. כולנו היינו מאוד מחוברים לסבא, והעצים שגדלים הם כאילו חלק ממנו שנמצא איתנו".