"אם היינו רוצים להילחם נגד מי שפועל נגד הקיום שלנו, היינו מבזבזים את הזמן היקר על מלחמות. אנחנו העדפנו להתמקד בהתפתחות שלנו", אומרת רחל קולברג, מורה מוסמכת ליוגה בשיטת איינגאר, שיחד עם בעלה, אברהם קולברג, עוסקת ביוגה. זה היה עשוי להיראות לגמרי טריוויאלי, לולא היה מדובר בבני זוג חרדים, הורים לשישה ילדים, שבמשך כ־13 שנים פעלו בבית שמש, ולאחרונה עברו למושב נווה מיכאל. במסגרת פסטיבל האוכל הכפרי שיתקיים במטה יהודה ב־27 באפריל עד 20 במאי, בני הזוג יפתחו את ביתם, יתרגלו תרגילי יוגה שקשורים למערכת העיכול, ולאחר מכן המבקרים יקנחו בטעימות של ארוחה הודית צמחונית.
כשאברהם הכיר את רחל, שעלתה בגיל 17 ממוסקבה, ב"ננה בר" בתל אביב, הם היו לגמרי חילונים. "אני ורחל חזרנו בתשובה בעקבות כל המסע שלנו עם היוגה", הוא מספר. "לפני כ־16 שנים נסענו להודו כחילונים, אבל חזרנו עם רעיון של התחברות ליהדות. מאז החיים שלנו השתנו מקצה לקצה. מזוג חילונים תל אביבים שלומדים אמנות, עושים יוגה והילד שלהם לומד בגן אנתרופוסופי, הפכנו להיות חרדים קיצוניים שחיים בבית שמש. החלטנו גם להתנתק מהמשפחה החילונית שלנו, מאוסף הספרים, הדיסקים שהיו לנו. הכנסנו את הילדים למסגרות ביידיש".
רחל: "החיים השתנו גם בכך שכבר לא הרווחנו את הכסף שהרווחנו במרכז בתור מורים ליוגה, אבל מה שהיה חשוב לנו זו המשימה להביא את הבשורה של היוגה לעולם החרדי ולהסיר את כל הפחדים מהנושא, כי אנשים דתיים וחרדים נרתעים מהעניין".
כשבני הזוג קולברג עברו לבית שמש, את אחת מקומות הבית הם פינו לטובת תרגול והוראה של יוגה, אבל המציאות הייתה מאוד מורכבת. "זה היה פשוט 'לא להתקרב אלינו'", מתארת רחל, "אנשים שהיו רוצים לבוא ולתרגל, היו מתייעצים קודם עם רב, והרב היה אומר: 'יוגה בשום פנים ואופן, כי זו עבודה זרה'. לא נתנו לאנשים להתקרב אלינו. גם הגיעו אלינו איומים שנסגור את המקום. הקהל החרדי עדיין לא מספיק פתוח באופן כללי, ולא רק ליוגה. בהתחלה רצינו להתחיל להתמודד עם כך, אבל הבנו שכדאי לנו יותר להתרכז בהתפתחות של עצמנו ולא להילחם עם אלה שמתנגדים".
מי היו הלקוחות שלכם?
"לא התעסקנו עם אלה שלא הרשו להם להגיע. באזור שבו גרנו היו הרבה אמריקאים שהתעניינו בזה. חוץ מזה, הגיעו אלינו אנשים עם בעיות רפואיות ששום דבר לא עזר להם, והם באו לקבל את הטיפול אצלנו כדבר האחרון לפני ניתוח. הגיעו אלינו המיואשים. לאט־לאט השמועה התפשטה, היו אנשים שקמו מכיסא גלגלים אחרי 18 שנה, נשים שהחלימו מסרטן בעקבות תרגולי יוגה, נשים שנכנסו להריון אחרי תקופה ארוכה, והיו גם כאלה שהפסיקו לקחת תרופות פסיכיאטריות. אנשים החלו לומר: 'אנחנו הולכים לקולברג', במקום לומר: 'אנחנו הולכים ליוגה'".
אברהם: "תמיד היו רבנים מסוימים שהתנגדו לעצם העובדה שאנחנו מלמדים יוגה, אבל בסופו של דבר זה הצליח לחדור בין האנשים ונוצרה לגיטימציה. היו גם רבנים חשובים שהסכימו למה שאנחנו עושים. אני חושב שבזכותנו יוגה גם הצליחה לחלחל לכל מיני מרכזי כושר שקיימים במגזר החרדי, שבהם את יכולה לראות שיעורי יוגה לצד שיעורי פילאטיס. המגזר החרדי לא פתוח לכל דבר שנחשב חריג או יוצא דופן, אבל אני חושב שיוגה מתחיל להיות טרנד במגזר הזה, בעיקר בקרב נשים חרדיות. אתה כבר לא צריך להתחיל להסביר מה זה. כיום באים אלינו מבית שמש, מכל המושבים מסביב, מירושלים, ממודיעין, מגוש עציון. בזכותנו נושא היוגה עלה למודעות במגזר החרדי".
רחל: "אנשים לא יכולים לעצור אותנו מלהיות בעלי תשובה וגם לא מלעסוק ביוגה. אגב, היה עניין של לא לשלוח ילדים לשחק אצלנו, אבל לאו דווקא בגלל היוגה, אלא כי אנחנו בעלי תשובה. מבחינת רבים, בעלי תשובה זה תיק פלילי יותר כבד ממורים ליוגה".
שלום עם עצמנו
במרכז "קרנא קריא יוגה", הסטודיו של בני הזוג, השיעורים לגברים ונשים מתקיימים כצפוי בשעות נפרדות. "מגיעים אלינו לקוחות חילונים, דתיים וחרדים, וזאת ממש מהפכה", אומרת רחל. "זה לא רק מפגש בין כל המגזרים בחדר אחד, אלא מפגש שחושף את הבן אדם עם החולשות שלו".
כיום בני הזוג כבר חזרו להיות בקשר עם משפחותיהם. "אנחנו אנשי תהליך, וזה מה שהיוגה חינכה אותנו", מסבירה רחל. "כל העניין של היוגה זה בשום פנים ואופן לא להתרגל לכל מצב, אלא להמשיך את ההתפתחות. בהתחלה העפנו את החרבות שלנו כלפי הסובבים, אבל בסופו של דבר אתה מגלה מה אתה מחפש, ואז אתה עושה שלום גם עם עצמך וגם עם הקרובים אליך".
אתם זוג יוצא דופן בנוף החרדי.
רחל: "מצד אחד, אנחנו נראים יוצאי דופן אצל החרדים, ומצד שני גם אצל החילונים. אבל אנשים לא מבינים שמתחת ללבוש, אנחנו אנשים רגילים; אנשי תרבות, אנשי אמנות, עם תחומי עניין מגוונים. יצרנו את הייחודיות שלנו, וזה המסר שלנו".
אברהם: "כלפי חוץ, למדנו מאוד טוב את כללי הלבוש של המגזר החרדי, ובאורח החיים כלפי חוץ הצלחנו להיטמע באופן מוחלט בחברה החרדית. אבל בתוך הבית אין ספק שיש אווירה אחרת, וזה גם מה שמושך אנשים אלינו. הלכנו עד הסוף עם מי שאנחנו".