זמני כניסת ויציאת השבת והדלקת נרות, פרשת בחוקותי, 11-12 במאי

לקראת כניסת השבת, להלן זמני הכניסה והיציאה של יום המנוחה ברחבי הארץ:

פרשת השבוע - פרשת בחוקותי / הרב ישראל מאיר זינגרביץ'

בהפטרת השבוע קוראים אנו מדברי ירמיהו (טז, יט): "אליך גויים יבואו ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו". מבאר החפץ חיים שבכל שקר יש גרעין של אמת, כי בלא זה אין לו קיום. כמו שמבאר רש"י בפרשת המרגלים, שבתחילת דבריהם שיבחו את ארץ ישראל שהיא "זבת חלב ודבש", "כי כל שקר שאין אומרים בתחילתו קצת אמת אין מתקיים בסופו". 
 

כל זה אינו נכון כשמדובר בעבודה זרה. שם יראו עין בעין בזמן הגאולה העתידית כי כל עבודת האלילים העשויה כסף וזהב, הכל הבל ללא גרעין אמת. ועל זה אומר הנביא, "אך שקר נחלו אבותינו". כי הגויים שיבואו מאפסי ארץ יכירו כי נחלו מאבותיהם רק שקר, ללא קורטוב אמת. במהלך ההיסטוריה התחלפה צורת העבודה זרה. בהימוג החלום של אלילי כסף, פשטה עבודת האלילים צורה.
 

אידיאלים אנושיים, פרי מוחם של הוגי דעות, היו לסוג של עבודה זרה. פעם היה זה הקומוניזם שהתיימר לתקן את העולם ועל מזבח המולך הזה נטבחו עשרות מיליונים במולדת הקומוניזם, ופעם התחלף האידיאל ובמקום העלאת הצדק הסוציאלי על נס הועלה דגל הקפיטליזם על ראש התורן, וחלום השוק החופשי שלט בכיפה, ועל מזבחו נזרקו לצדי הרחוב מיליונים שגוועו ברעב ונוצלו על ידי בעלי הממון, ללא רחמים ותקווה.
 

כל האידיאלים שהומצאו על ידי בני אנוש נפלו ונעלמו באותה מהירות שנוצרו ובאו לעולם. רק כשהבורא יביא את הגאולה לעולם נבחין בחוסר התוחלת והשקר של רעיונות הנפל. בספר "ילקוט לקח טוב" מובא משלו של החפץ חיים, המחדד את הרעיון הנ"ל: כפרי אחד יצא לדרכו בליל חורף רכוב על עגלתו המובלת על ידי שני סוסים. הדרכים מכוסות שלג והקור עז. על מנת להתחמם לגם הכפרי מדי פעם מבקבוק יין שרף עד שהשתכר. גם בשכרותו המשיך להנהיג את העגלה, הכה בסוסים והאיץ בהם עד שנרדם.
 

גם נוסעי עגלות אחרות יצאו לדרך באותו לילה מושלג והתקשו למצוא את הנתיב. לפתע שמחו בראותם סימנים שהשאירו אחריהם גלגלי עגלה שעברה לפניהם זמן קצר קודם. לא חלף זמן רב עד שנוצרה שיירה אשר פילסה את דרכה בעקבות הסימנים שהותירה העגלה הראשונה. כולם היו בטוחים שאפשר לסמוך על הנתיב המסומן, שכן ודאי העגלון הראשון מכיר את הדרך, אחרת לא היה מסתכן.
 

כאשר הפציע השחר מצאו עצמם נוסעי השיירה במקום זר ובלתי מוכר. רצו מהר עד שהגיעו לעגלה הראשונה וגילו לתדהמתם שכל השיירה מונהגת על ידי עגלון שיכור ושני סוסיו. כך הוא הנמשל: לעתיד לבוא יתברר שכל הבלי העולם הזה ונתיבי החיים אשר סללו מנהיגי העולם בכל הדורות אך שקר ותוהו המה. כמאמר ירמיהו: "אך שקר נחלו אבותינו", ולכן ברוך אלוקינו שהבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת.

יש מי שמתקשה להתמודד עם עוצמה של מדינה. יש מי שמתקשה לראות עמידה תקיפה. יש מי שתמיד יעדיף להיות הצודק והמסכן. כך, בשבוע שבו ישראל מצטיירת כשחקן הכי חזק ואינטליגנטי באזורנו ומובילה מהלכים מרשימים ביותר - חשיפת מסמכי הגרעין, הצטרפות דונלד טראמפ לעמדה הישראלית ויציאתו מהסכם הגרעין, נסיעת בנימין נתניהו לרוסיה והשתתפותו באירוע לציון הניצחון על גרמניה הנאצית, ובחסות המפגש הזה גם התקיפה הענקית בסוריה - יש מי שמנסים להפחיד ולהחליש אותנו. 
 

יו"ר מרצ ח"כ תמר זנדברג כתבה השבוע: "הפרישה מההסכם היא החלטה רעה שמסכנת את אזרחי ישראל והעולם כולו. אנחנו נהיה בין הראשונים לשלם את המחיר, בין אם זה יוביל לאיראן גרעינית או למלחמה. שתי האופציות גרועות יותר מההסכם. אי אפשר להתעלם מכך שנתניהו היה שותף למהלך המסוכן הזה". 
 

מהלך מסוכן? לא התבלבלת? לא איראן חזקה וטרוריסטית היא דבר מסוכן? עד מתי תהיה בתוכנו הגישה של בואו נאכיל את הדוב בתקווה שהוא יירגע. הגישה הזאת מזכירה את אותם מרגלים הרואים את עצמם כחגבים ולכן נהפכים לחגבים בעיני האויב. בלי עוז, בלי עמידה, בלי קוממיות.
 

כאילו במיוחד כדי לחזק אותו בשבוע הזה נכתבה פרשת השבוע, שיש בה ברכות וקללות לעם היושב בציון: "אם בחוקותי תלכו". פרק הברכות נחתם בברכה הזאת: "וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". המילה "קוממיות" מוזכרת פעם אחת בתנ"ך, בפרשה זו, וראוי להתעכב עליה. רש"י, גדול המפרשים, אומר שקוממיות זו קומה זקופה. ר' נתן מנמירוב, תלמידו של ר' נחמן מברסלב, משלים ואומר: "בקומה זקופה - בחינת עזות ועקשנות שעומדין זקופין בעקשנות גדולה לנצח המלחמה ולילך ולבוא לארץ ישראל שזה היה עיקר תכלית יציאת מצרים... כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל ולנצח מלחמה זאת... כי אם על ידי עקשנות גדולה מאוד בחינת קוממיות".
 

אם כך, העוז והעקשנות שבהם מוביל נתניהו הם לא רק מחויבי המציאות כדי להיות בארץ - הם שייכים למחלקת הברכות. כלומר, עצם זה שיש בנו העקשנות היא ברכת ה' . בתחילת הפרשה יש עוד שתי ברכות שמאירות את האקטואליה השבוע באור בהיר ועתיק. לכאורה הן סותרות זו את זו: מצד אחד הברכה: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" ומצד אחר: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם". איך אפשר ששני הדברים יתרחשו יחד? או שלום או מלחמה.
 

חנן פורת ז"ל מביא בספרו הסבר יפה בשם הרמב"ן: הרדיפה של האויבים תהיה מחוץ לגבולותינו. את המלחמה נצליח לנהל מחוץ לארץ. וכך בתוכנו, בתוך הארץ, יהיה שלום. שתיים מהברכות שהזכרתי התקיימו: עמידה של קוממיות ורדיפה אחרי האויבים לא בתוך גבולותינו. על הברכה "ונתתי שלום בארץ", במובן של שלום בתוכנו, אנחנו עוד יכולים לעבוד, ואולי נלמד מחיילינו היקרים שעומדים יחד כתף אל כתף על משמר הקוממיות עבורנו, חילונים ודתיים, עולים וילידי הארץ, בני קיבוצים ועירוניים. וזה הזמן להגיד להם תודה. 

שבת שלום.