חלפה שנה, יום הולדת שלושים וחמש נמצא ממש מעבר לפינה, כשאני כותבת את הטור השישים וחמישה שלי. זמן טוב לסכם את שנה מטורפת, כולל תובנות, מסקנות ותוכניות שנשארו ולפעמים יוצאות גם מהמגירה.

זאת הייתה שנה בה עברתי דירה מבית בתמ"א 38 שלא נגמר, כי הבנתי שמיציתי את הניסיון לקדם שלום במזרח התיכון ע"י השכמה ל"סורה אלפתיחה" בחמש בבוקר וניגוב חומוס עם הפועלים מהשטחים, כולל הצצה במקלחת, (אסקימו לימון, מישהו?). אז הגדרתי גבולות, והם לא 67, (אולי יותר 69).
הבנתי שעד כמה שאני נהנית לעבוד כמאמנת כושר,  אני חייבת להתקדם בחיים ולחזור לעבודה עם כיוון יותר קרייריסטי, בשביל שאוכל להמשיך לעשות שופינג בשאנז אליזה ולא להסתפק בקניון גבעתיים (כבודו וארנקי במקומם מונחים).

הבנתי שכמה שטוב לי לבד, אני עדיין רוצה את הביחד, וזאת המטרה שלי. אני רוצה גבר לצחוק איתו עלינו, שותף למסע, עם מוצ'ילה קלילה, שיראה לי שעם כל המבחר בחוץ, עדיין יש ברירה. על כן הפשלתי את שרוולי ויצאתי לתור אחר גברבריי (ובולבוליי). 

אחרי דייטים לא מעטים, לילות נטולי שינה, רגעים של בכי עם שיהוקים של שיכרון חושים מזדמן, התחלתי לעשות סדר בבלאגן. 
הבנתי שגברים מבוגרים רוצים להקים איתי משפחה, גברים נשואים רואים אותי כשפחה וגברים צעירים חושבים שאני גולדיגרית, ושאיכשהו אממן להם טיול אחרי צבא (שזה סך מתבקש והגיוני לפנטז עליו כשאתה צעיר).
ראיתי שמי שמציע לי מגורי קפיצה (דלת מול דלת אבל לא ביחד), בעצם מתכוון ל"מגורי מציצה". ככה שהלשון שלי תהיה עבורו די זמינה. הבנתי שסקס הוא תנאי הכרחי ליחסים, אבל איננו תנאי מספיק. קלטתי שאם הוא גרוע, הוא הופך להיות ממש תיק.
עם הזמן חלחלה לי לתודעה ההבנה שחברים שחוזרים לחיי מהעבר - עדיף שיישארו בעבר, בפינת הנוסטלגיה, מסתבר שיש לה, לכלבה, שגורמת לי לעשות בושות, חיי מדף ארוכים.
התוודעתי עם הזמן, לעניין הזה של ההתרגשות. כל הנושא הזה של לעוף באוויר כמו בטרמפולינה, מרוב שמחה, חדווה ודיצה: בואו נפתח את זה רגע - נדיה קומאנצ'י אני לא, אז מספיק  עם ההקפצות האלה וההתלהבות המוגזמת, כשאתם עושים אחד בפה ואחד בלב. מן פאדליכום, השאירו אותי במצב מאוזן, על מנת שהנפילה לא תהיה קשה וכואבת ואני אבלה בגינה זמן רב בבית חולים ללבבות שבורים.
ואגב בית חולים ללבבות שבורים- גיליתי שאני צריכה להקים סטארט אפ - "מעוז לירון – הדרך שלך לצאת מהשיברון". או אולי "לירון מעוז- הריבאונד שלך". אני יכולה לחלק כרטיסי מועדון לקבוצת הלבבות החצויים ואיחויים תוך מספר ימים. אבל על הלב שלי אף אחד לא ייקח אחריות. 
חוץ ממני.
ככל שחלפו החודשים הבנתי שגברים הם בדיוק כמונו הנשים, והדברים שהם צוחקים עלינו, הם אשכרה עושים. הם לא פרייארים. הם יודעים היטב מתי אנו ממקבלות, ממלבנות ומשלשות. הם מגז'דרים אודותינו וחופרים את חיינו. הם מסתכלים מתי אנו מחוברות בפייס ובאינסטוש. 
ואפרופו רשתות חברתיות - למדתי שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. המציאות היא אינה רכיבה על סוסים לאור שקיעה, הצעות נישואים פומפוזיות והצהרות מפונפנות בתוך רכבי יוקרה עם שירי אמיר דדון ברקע.
למדתי שגברים יגידו על ליבם ושישחררו רסן כשהם הולכים להפסידך. הם יישנו כפיות עם מועדון ספורט אשדוד, רק כדי שתישארי (עם כל השחקנים). מצד שני, כשאינם רוצים להיות בחברתך - גם אם תיקחי אותם לגמר המונדיאל ליציע הכבוד עם ביבי הם יאמרו ש"הם פחות מתחברים אלייך". כאלה הם, כנים.
באופן כללי, ספציפי וכואב הבנתי שעדיף לא לצאת עם גברים שהם "טו מאץ". כאלה שיותר מדיי עושים. יותר מדיי משתדלים. יותר מדיי מנסים. יותר מדיי מרצים, כי הם מפצים כנראה על משהו אחר. הבנתי שפחות מומלץ ללכת על השילוש הקדוש של כריסטיאן גריי, מיסטר ביג וריצ'ארד גיר ב"אישה יפה", כי סופך יהיה שתיקשרי למיטה עם אזיקים בלי מפתחות בנמצא. תרגישי זונה, ותגידי לעצמך שלא יתאהבו בך בחזרה. (הלו, זה הזמן להתקרקע, בהוליווד אנחנו לא).
השכלתי להבין כי גברים שאומרים: "מה את רוצה שיקרה כאן" בארשת פנים רצינית ומבט סקסי חודר, הדבר היחיד שהם רוצים שיקרה כאן זה שום דבר. אה, סליחה, חוץ מחדירה.
בסוף הבנתי שכל החשש שלי מאהבה שהשתרש בי בשנתיים פלוס האחרונות, מאז גירושיי וגידל את השורשים הסוררים סביב ליבי- הגיע הזמן לקצור אותו.
מאחלת לעצמי ללכת עם מה שטוב לי ולא עם מה שנוח, הלוואי שתהיה בי עוד מלא סבלנות לגבר אחד, שסופסוף יגדל ביצים ויחליט להכיר אותי בנטורל. כמו שאני. עם מאה אחוז הכלה ונתינה.
הלוואי ויסתכלו בי, במה שיש בתוכי וישכילו להקשיב לי ולא רק לרעש ולצלצולים שאני עושה.
הלוואי ויצליחו להתאהב בי לאורך זמן ויבינו שיש בי הרבה מעבר לחיוכים ולרצון להיות מגניבה ולשמח אנשים.
ואפופו שמחה-נראה לי שהגעתי לגיל שאני יכולה לשמח את עצמי. בגפי. עם יד ימין או שמאל.
ואולי הכי חשוב- שאמשיך להיות האמא שאני רוצה להיות לבן שלי ואגשים לי את המשאלה לילדים נוספים.
לחיים. בריאות, ממון וסקס המון.