בשנת 2010, אלכסנדר מקווין, אחד ממעצבי האופנה המדוברים של העשורים האחרונים, שם קץ לחייו. שנה לאחר מכן פוטר מעצב האופנה ג’ון גליאנו מבית האופנה דיור לאחר שתועדו התבטאויותיו האנטישמיות, שאותן תירץ במצבו הנפשי המעורער. שני המקרים הזניקו אל הכותרות את נושא הנזקים שיוצרת תעשיית האופנה - לא אלו שנגרמים לבעלי החיים שנשחטים כדי להפוך לפרוות או לילדים שמייצרים את הבגדים שלנו על הרצפה בבנגלדש, אלא למעצבי־העל, אלו שאמורים לנהל את כל האימפריות הללו ופשוט כורעים תחת הנטל מבחינה נפשית. האחריות, הצורך להפוך מאיש קריאייטיב למנהל, ההכרח להעמיד לפחות ארבע קולקציות עונתיות, המהירות של האופנה שהורגת את היצירתיות ושאר ירקות – כל אלו דוברו ונותחו בכובד ראש ועם המון חמלה.

בשבוע שעבר, ממש כמה ימים לאחר שנודע שרף סימונס עוזב את בית האופנה דיור, הצטרף גם המעצב הישראלי אלבר אלבז, שעמד בראשו של בית האופנה לנוון כעשור וחצי, לסטטיסטיקת מעצבי־העל המובטלים. אז נכון, למרות ההצהרות הרשמיות, אף אחד לא באמת יודע מה קרה שם מאחורי הקלעים (והאם שוב מדובר במשחק כיסאות, ופניו של אלבז לדיור?), אבל שוב עלה לכותרות אותו דיון על כמה מתישים הם חייהם של מעצבי האופנה.


רף סימונס. מתישים הם חייהם של מעצבי האופנה. צילום: רויטרס

משום מה התרגלנו לרחם עליהם, על הכוכבים שמבודדים בפסגה בכלוב של חוטי זהב. והאמת? נמאס לי לרחם עליהם. רוצים לראות מה זה לעבוד קשה? קומו בארבע לפנות בוקר ולכו לנקות רחובות. רוצים להרגיש מה זה לחץ? לכו תעבדו בחדר מיון. אלפי בוגרי מחלקות לעיצוב שמשתחררים כל שנה אל הרולטה הרוסית הזאת שמכונה תעשיית האופנה היו הורגים בשביל ההזדמנות לתפוס את אחת מהמשרות האלו. אז לא, אני מסרבת לעצור ולדון במצבם האומלל לכאורה של אלו שהצליחו לצוד אותן. אגב, בניגוד ליתר האנשים בעולם שעובדים בתנאי לחץ בלתי אפשרי, המעצבים האלה לפחות זוכים לכסף ולתהילה. אז בואו ניכנס לפרופורציות.

ג'ון גליאנו. פוטר בעקבות התבטאויותיו האנטישמיות. צילום: רויטרס

ובכלל, אנחנו ממליצים לקחת קצת טיפים לקריירה מהדון הגדול של מעצבי האופנה - קרל לגרפלד. האיש בן ה־82 (!) חולש על לא פחות משלושה בתי אופנה (שאנל, פנדי וזה שלו עצמו) ומעמיד קולקציות במהירות שבה אנחנו מחממים במיקרו את השאריות מאתמול לארוחת צהריים. “הדבר השנוא עלי ביותר הוא המעצבים האלו שמקבלים את המשרות האלו שבהן משלמים להם הון, ואז חושבים שהדרישות מהם גבוהות מדי”, אמר לגרפלד בראיון, “הם מפחדים להישחק וכל זה. אופנה זו משרה מלאה, לא עיסוק בין תחביבים. עכשיו אופנה היא ספורט, אתה חייב לרוץ”. באחד הראיונות האחרים אמר לגרפלד, תמיד שובב וחומד לצון, כי אין לו שום בעיה לעבוד קשה. להפך, הוא מעדיף לקרוע את התחת ולסבול “כדי לגרום לכל האחרים להיראות חסרי תועלת”. אמן!

קרל לגרפלד. "עכשיו אופנה היא ספורט, אתה חייב לרוץ"